פסק הדין של בית המשפט העליון בע״א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע״מ נ׳ רכבת ישראל בע״מ, שניתן ביום 20 בנובמבר 2019 ובו נדונו יחד ערעורי שני הצדדים, הפך מאז לנקודת ציון בדיון על פרשנות חוזים מסחריים. בית המשפט לא ביטל בו את הלכת אפרופים, אבל החזיר לשולחן שאלה ותיקה: עד כמה צריך בית המשפט לחפש את הכוונה ואת הנסיבות שמאחורי החוזה, ומתי עליו לומר לצדדים מקצועיים שהם מחויבים למה שכתבו. בינואר 2026 נכנס המחוקק לתמונה ותיקן את סעיף 25 לחוק החוזים, וכך, בחוזים שהתיקון חל עליהם, חלק מהוויכוח הוכרע בחקיקה.
הסכסוך עצמו נסב על חוזה גדול לביצוע עבודות תשתית בקו הרכבת בין נען לבאר שבע, שנחתם בעקבות מכרז ציבורי. לאחר שהעבודות הושלמו דרשה ביבי כבישים תשלומים נוספים בגין עבודות ושינויים שונים. בית המשפט המחוזי חייב את רכבת ישראל לשלם לה יותר מ־42 מיליון ש״ח. העליון קיבל בחלקו את ערעור הרכבת והעמיד את החיוב על 8,030,227 ש״ח. הפער, יותר מ־34 מיליון ש״ח, מבהיר עד כמה שאלת הפרשנות יכולה להיות לב הסכסוך עצמו.
שלושת השופטים הגיעו לאותה תוצאה, אבל כל אחד מהם בדרך משלו. השופט אלכס שטיין הבחין בין חוזה ״סגור עם התניה מלאה״ לבין חוזים פתוחים יותר. לגישתו, כשמדובר בחוזה מפורט וממצה שנוסח בידי אנשי מקצוע, יש להיצמד ללשונו ולא להוסיף לו הסדרים שהצדדים בחרו שלא לכתוב. השופט עופר גרוסקופף הבחין בין חוזים עסקיים, חוזים פרטיים וחוזים צרכניים, וקבע שבחוזה עסקי יש לתת ללשון החוזה מעמד מכריע. השופט עוזי פוגלמן נתן משקל מיוחד לכך שהחוזה נכרת בעקבות מכרז ציבורי.
בעקבות פסק הדין היו שמיהרו להכריז שהלכת אפרופים מתה, ושבית המשפט חזר לפרשנות הלשונית הישנה. הנשיאה אסתר חיות, שדחתה ביום 19 באפריל 2020 את הבקשה לדיון נוסף (דנ״א 8100/19), הבהירה שאין זה כך. מאחר שכל שופט נימק את התוצאה בדרך אחרת, לא נקבעה בפסק הדין הלכה, ובוודאי לא הלכה מפורשת שמבטלת את אפרופים. הנשיאה הוסיפה שהפסיקה הכירה עוד קודם לכן בכך שעקרונות הפרשנות של אפרופים עשויים להיות מיושמים באופן שונה, לפי סוג החוזה ונסיבות כריתתו. ביבי כבישים הזיז את מרכז הכובד בחוזים עסקיים מסוימים, אבל לא שינה את הדין מן היסוד.
חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס׳ 3), התשפ״ו-2026, שפורסם ביום 7 בינואר 2026, הולך רחוק יותר. סעיף 25(א)(1) החדש מעמיד בראש את הסכמת הצדדים: אופן הפרשנות של החוזה, וגם הראיות שיהיו קבילות לפירושו, ייקבעו לפי מה שהצדדים הסכימו ביניהם. קל לקרוא את ההוראה הזאת מהר מדי. היא נוגעת גם לשאלה אילו ראיות אפשר יהיה בכלל להציג לבית המשפט, ולא רק לשאלה איך יפורש החוזה. סעיף פרשנות שנראה עד היום כסעיף שגרתי עשוי להכריע מעתה אם אפשר יהיה להגיש טיוטות, תכתובות, מצגים ותיעוד של המשא ומתן.
כשהצדדים לא קבעו מנגנון פרשנות משלהם, חוזה עסקי יפורש לפי לשונו בלבד. גם לכלל הזה יש חריגים. אם מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או אם עולה ממנה סתירה בין הוראות שונות, בית המשפט חוזר לכללי הפרשנות הרגילים שבחוק. החריגים חלים גם כשהצדדים עצמם קבעו שהחוזה יפורש לפי לשונו בלבד, כך שאפילו סעיף פרשנות נוקשה לא יחייב את בית המשפט לקרוא את החוזה מילה במילה כשהתוצאה אבסורדית או סותרת את עצמה.
מכאן עולה שאלה חדשה: מהו ״חוזה עסקי״? החוק אינו מגדיר את המונח. בשלבים מוקדמים של הליך החקיקה הוצעו מבחנים מפורטים, אבל הם לא נכנסו לנוסח הסופי, ובדיוני ועדת החוקה הוסבר שהסיווג יושאר לבתי המשפט. הסכם בין שני תאגידים גדולים, מנוסים ומיוצגים לא יעורר קושי רב. הסכם בין חברה לעוסק קטן, הסכם השקעה עם אדם פרטי, שותפות משפחתית או שכירות מסחרית מורכבת יעוררו שאלות קשות יותר.
יש בכך מידה של אירוניה. אחת המטרות של התיקון הייתה להגביר את הוודאות ולצמצם את שיקול הדעת של בתי המשפט. אבל כשהמונח שמפעיל את כלל ״הלשון בלבד״ אינו מוגדר, נוצרת אי־ודאות חדשה, ושיקול הדעת עובר מהשאלה איך לפרש את החוזה לשאלה איזה משטר פרשנות חל עליו. ספק אם התיקון אכן יצמצם את שיקול הדעת השיפוטי או יפשט את הדין. סביר יותר שהמחלוקות יעברו לשאלות של סיווג החוזה, תחולת החריגים והיקף הראיות הקבילות.
חשוב לזכור שהחוק לא הפך את כל דיני החוזים לפרשנות לשונית. חוזה שאינו עסקי, [חוזה אחיד](/post/טרוים-מילר-ברירת-דין-חוזה-אחיד) (גם אם נקבע בו אחרת), חוזה עבודה והסכם קיבוצי יפורשו לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהוא עולה מהחוזה ומנסיבות העניין. החוק גם מפרט את השיקולים שיקבעו כמה משקל יינתן ללשון וכמה לנסיבות: יחסי הצדדים, ובכלל זה פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים ביניהם, מידת הפירוט של החוזה, הניסיון המקצועי של הצדדים והייצוג המשפטי שהיה להם בעריכתו. בנוסף, צדדים שלא היו מיוצגים בידי עורך דין בעריכת החוזה ייחשבו כמי שלא הסכימו על אופן הפרשנות לפי סעיף 25(א)(1). כך מבקש המחוקק להבחין בין הסכמה אמיתית לבין סעיף שהוכנס לחוזה בלי שהצדדים הבינו את משמעותו.
בתיק חוזי חדש, אם כן, המחלוקת הראשונה עשויה להיראות אחרת ממה שהכרנו. עוד לפני שמגיעים לשאלה מה פירוש סעיף מסוים בהסכם, צריך לברר אם התיקון חל על החוזה לפי מועד כריתתו, אם הצדדים קבעו מנגנון לפרשנות ולראיות, אם מדובר בחוזה עסקי, ואם כן, אם מתקיים אחד החריגים. התשובות ישפיעו על היקף הגילוי, על בחירת העדים, על החשיבות של תכתובות קודמות ועל הדרך שבה ינוסחו כתבי הטענות.
גם לשלב ניסוח החוזה יש עכשיו משקל רב יותר. צדדים מסחריים יכולים לקבוע מראש מה יהיה מעמדן של טיוטות, אם תכתובות שקדמו לחתימה יהיו קבילות, כיצד תיושב סתירה פנימית, ומה יקרה כשנספח טכני אינו מתיישב עם גוף ההסכם. אבל צריך לעשות זאת בזהירות. סעיף פרשנות גורף, שנועד לחסום טענות עתידיות של הצד השני, עלול ביום הסכסוך לחסום דווקא את מי שניסח אותו ולמנוע ממנו להציג מסמך שהיה מסביר את כוונתו. סעיפים שנחשבו עד היום טכניים, בסוף החוזה, הופכים לחלק מהאסטרטגיה של התיק.
צריך לשים לב גם להוראת התחולה. התיקון חל רק על חוזים שנכרתו לאחר תחילתו, וחידוש של חוזה נחשב לעניין זה ככריתה. העובדה שהסכסוך מתנהל בשנת 2026 אינה מספיקה. כשמערכת היחסים בין הצדדים נמשכת שנים, יש לבדוק אם מדובר באותו חוזה ישן, בחידוש שלו, בתוספת לו או בהתקשרות חדשה. בהסכמי מסגרת שמתעדכנים מעת לעת השאלה הזאת עשויה להיות מורכבת במיוחד, והתשובה לה יכולה לקבוע איזה דין יחול.
לטעמי, האיזון שנוצר בעקבות התיקון ראוי בחלקו. יש היגיון בכך ששני צדדים מסחריים, מנוסים ומיוצגים, יישאו באחריות למילים שבחרו, ושחוזה מפורט לא ייפתח מחדש לדיון בבית המשפט. עם זאת, אין לצפות שהחקיקה תייתר את מלאכת הפרשנות. גם כשחוזה מתפרש ״לפי לשונו בלבד״, צריך לקבוע מהי הלשון הרלוונטית, כיצד קוראים את הנספחים, כיצד מיישבים בין סעיפים ומתי תוצאה ״אינה מתקבלת על הדעת״.
ביבי כבישים סימן כבר בשנת 2019 את המגמה לתת משקל רב יותר לטקסט בחוזים מסחריים מפורטים, ותיקון מס׳ 3 עיגן חלק ממנה בחוק. במקביל הוא פתח שאלות של סיווג, ראיות ותחולה שהפסיקה עוד לא נתנה להן תשובה מלאה. נכון לתחילת אוקטובר 2026 לא ידועה לנו פסיקה שהגדירה באופן מהותי מהו ״חוזה עסקי״ לצורך התיקון, וסביר שהשנים הקרובות הן שיעצבו את ההסדר. עד אז, מי שמנסח חוזה היום צריך לחשוב גם על הסכסוך שעלול להתנהל סביבו בעתיד.
לפני חתימה על חוזה מסחרי מהותי, ובוודאי לפני הגשת תביעה בגין הפרתו, כדאי לבחון את סעיף הפרשנות, את ההסדר בעניין הראיות, את סיווג החוזה ואת השאלה אם התיקון חל עליו.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.