WhatsApp נתפס בעיני המשתמשים כאמצעי תקשורת מיידי ואישי, אך מבחינת דיני לשון הרע הוא עשוי להיות זירת פרסום לכל דבר. קבוצת עובדים, דיירים, הורים, בעלי מקצוע או חברי ארגון יכולה לכלול עשרות ומאות משתתפים, והודעה שנכתבת בתוך שניות יכולה להיות מצולמת, מועברת ולהגיע לקהל רחב בהרבה מן הקבוצה המקורית. המעבר מעיתון או אתר אינטרנט לקבוצת הודעות אינו מבטל את עקרונות הדין; הוא משנה את קצב ההפצה ואת עוצמתה.
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר "פרסום" באופן רחב. כאשר מסר בכתב מגיע לאדם נוסף זולת הנפגע, יסוד הפרסום עשוי להתקיים. בקבוצת WhatsApp תנאי זה מתקיים בדרך כלל ללא קושי. השאלה המהותית היא תוכן הדברים וההקשר שבו נאמרו: האם הם עלולים להשפיל אדם, לעשותו מטרה לבוז או ללעג, לבזותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו, או לפגוע בעסקו, במשרתו או במשלח ידו.
הקו בין ביקורת קשה לבין לשון הרע אינו תמיד חד. ביקורת על שירות, עמדה או התנהלות אינה זהה בהכרח לייחוס גניבה, מרמה, עבירה או חוסר יושר מקצועי. בתי המשפט בוחנים את הפרסום בעיני האדם הסביר ובהקשר המלא. אותה מילה יכולה לקבל משמעות שונה בקבוצה מקצועית, בוויכוח בין שכנים או בתוך התכתבות פנימית ארוכה. לכן צילום מסך של משפט בודד אינו תמיד מספק לניתוח; לעיתים דווקא ההודעות שקדמו לו ואחריו קובעות כיצד יש להבין אותו.
היישומים המיידיים יצרו גם שכבה חדשה של פרסום חוזר. לחיצה על Forward אינה פעולה ניטרלית מבחינה משפטית. מי שמעביר הודעה לקבוצה אחרת או לאנשים נוספים יכול ליצור פרסום חדש, ובנסיבות מסוימות לשאת באחריות עצמאית. הדבר בולט במיוחד כאשר המעביר מוסיף הערה, מאמץ את תוכן הדברים או מרחיב את קהל היעד. הטכנולוגיה הפכה את ההפצה לקלה, אך לא הפכה אותה לחסרת משמעות משפטית.
ההגנות הקבועות בחוק ממשיכות לחול גם בזירה זו. הגנת אמת בפרסום דורשת, ככלל, לא רק אמת אלא גם עניין ציבורי, ולצדה קיימות הגנות תום לב בנסיבות שמונה החוק. עצם הפגיעה אינה שוללת הגנה, אך גם האמונה הסובייקטיבית של המפרסם בצדקתו אינה מספיקה תמיד. האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב נשאר אותו איזון עקרוני, גם כאשר הפרסום נשלח בהודעת טלפון.
פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 49461-12-23 בן שמעון נ' קליינמן, שניתן ביום 2 ביולי 2026 על ידי השופט יאיר דלוגין, מחדד סוגיה שעד לאחרונה קיבלה פחות תשומת לב: אחריותם של מנהלי קבוצות. ההליך עסק בפרסומים שכתב חבר קבוצה אחר, ובהם יוחסה לתובע הפקרת חבר לנשק לצד קללות וכינויי גנאי. בית המשפט קבע כי העובדה שהמנהלים לא כתבו את הדברים אינה פוטרת אותם כשלעצמה, וכי לאחר שהובהר להם שהתובע מתנגד לפרסומים ונפגע מהם קמה, בנסיבות שנדונו, חובה לפעול להפסקתם. שלושת מנהלי הקבוצות חויבו בפיצויים ובהוצאות בסכום כולל של כ-105,000 ש"ח.
אין להסיק מפסק הדין כלל שלפיו כל מנהל קבוצה אחראי לכל דבר שנכתב בה. מסקנה כזו הייתה מטילה נטל בלתי סביר על מנהלים של אינספור קבוצות. מנגד, גם חסינות מוחלטת אינה מתחייבת, במיוחד כאשר המנהל מודע לפרסום, מתבקש לפעול ומחזיק בפועל בכלים ניהוליים רלוונטיים. השאלות הן קונקרטיות: מה ידע, מתי ידע, מה יכול היה לעשות, מה עשה לאחר הפנייה ומה היה אופי הקבוצה והפרסום. יש להוסיף כי מדובר בפסק דין של ערכאה דיונית, ועל פי הפרסומים הוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי. ממילא אין מקום להציגו כהלכה מחייבת וסופית.
הסוגיה חשובה במיוחד בקבוצות שיש להן אופי ארגוני או מקצועי. מנהל קבוצת עובדים, לקוחות, דיירים או חברי עמותה עשוי למלא תפקיד שחורג מן הפונקציה הטכנית של פתיחת הקבוצה. ככל שהשליטה בקבוצה והזיקה לארגון גדלות, כך עשויה להתחדד השאלה מהי התנהלות סבירה כאשר מובא לידיעת המנהל פרסום פוגעני. אין פירוש הדבר שמנהל צריך לשמש צנזור או להכריע בכל מחלוקת, אך התעלמות מוחלטת אינה תמיד פעולה משפטית ניטרלית.
לראיות יש חשיבות מיוחדת בסכסוכים כאלה משום שהתוכן יכול להימחק במהירות. תיעוד של ההודעה בלבד עשוי שלא להספיק אם חסר ההקשר, שם הקבוצה, מועד הפרסום, זהות המשתתפים או ההודעות הסמוכות. מן הצד האחר, תגובת נגד שנכתבת בכעס יכולה להפוך את הנפגע למפרסם בעצמו וליצור תביעה שכנגד. גם התנצלות והסרה אינן מוחקות בהכרח אחריות, אך עשויות להשפיע על חומרת הפגיעה ועל הפיצוי. הדין מאפשר, בתנאים הקבועים בסעיף 7א, פיצוי ללא הוכחת נזק ואף תקרה כפולה כאשר הוכחה כוונה לפגוע; הסכומים צמודים למדד ולכן נכון לבדוק את הסכום המעודכן במועד הרלוונטי ולא לצטט מספר היסטורי כאילו הוא קבוע.
המעבר של חלק גדול מן השיח הציבורי והמקצועי ל-WhatsApp לא יצר דיני לשון הרע חדשים, אך הוא יצר תנאים חדשים להפעלתם. פרסום שהיה דורש בעבר מאמץ והחלטה מודעת נעשה כעת בהקשה אחת, וקבוצה שמרגישה אינטימית יכולה להיות במה רחבה מאוד. לצד אחריותו של המפרסם עצמו מתחדדת גם שאלת תפקידו של מי שמחזיק בכוח הניהולי על הזירה. הפסיקה בנושא עדיין מתפתחת, אך הכיוון ברור דיו: המיידיות הטכנולוגית אינה מבטלת את האחריות המשפטית.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.