חוות דעת מומחה אינה מתקבלת מפני שהיא מנוסחת היטב. היא צריכה להיות ניתנת לבדיקה. הצד שכנגד צריך להבין על אילו נתונים נשען המומחה, איזו שיטה הפעיל ואיך הגיע מן הנתונים אל המסקנה. השימוש בבינה מלאכותית אינו מבטל את הדרישה הזאת. הוא רק מוסיף שלב חדש שיכול להפוך לחלק מן המתודולוגיה עצמה.
במאי 2026 ניתנה בבית המשפט הפדרלי בקונטיקט החלטה בעניין Conservation Law Foundation v. Shell Oil. המומחית מטעם התובעת, פרופ' Naomi Oreskes, נעזרה בכלי בינה מלאכותית כדי לסנן כמות גדולה של מסמכים ולבחור תת-קבוצה לצורך הניתוח שלה. היא גילתה שעשתה שימוש בכלי ואף ציינה מילות חיפוש, אך הנתבעות ביקשו לקבל את הפרומפטים עצמם. השופט קיבל את הבקשה וקבע, בין היתר, שהדרך שבה המומחה סינן את החומר היא חלק מן המתודולוגיה שלו ולכן עשויה להיות רלוונטית לגילוי.
ההחלטה אינה סוף פסוק. הוגשה עליה השגה ביום 2 ביוני 2026, ובמועד כתיבת הדברים לא אותרה הכרעה סופית. לכן אין להציג אותה כהלכה מגובשת. היא כן מסמנת שאלה שתגיע כמעט בוודאות גם לתיקים אחרים: מתי השימוש ב-AI הוא רק כלי עזר טכני, ומתי הוא כבר משפיע על חומר הגלם שהמומחה רואה ועל הדרך שבה הוא בונה את חוות הדעת.
בישראל אין כיום כלל שמחייב מומחה לחשוף כל שימוש שעשה בבינה מלאכותית, וגם לא אותרה פסיקה שקבעה שפרומפט הוא תמיד חומר גילוי. אבל העיקרון הראייתי מוכר היטב. כאשר כלי מסוים קובע אילו מסמכים ייכנסו לניתוח, מדרג נתונים, מסכם חומר או מבצע חישוב שהמומחה מאמץ, השימוש בו כבר נוגע לבסיס המקצועי של חוות הדעת. זה שונה לחלוטין משימוש לצורך תיקון ניסוח או איתור מסמך שהמומחה קורא ובודק בעצמו.
גם הפסיקה הישראלית החדשה בנושא AI, אף שאינה עוסקת דווקא במומחים, הולכת באותו כיוון. בפסק הדין בעניין בן כהן נ' עיריית רמת גן הדגיש בית המשפט העליון שאין פסול בעצם השימוש בבינה מלאכותית; הבעיה היא שימוש ללא בקרה ואימות. כאשר מומחה מאמץ תוצר של מערכת לתוך חוות דעת, האחריות המקצועית נשארת שלו. המערכת אינה המקור, ואינה יכולה להחליף את ההסבר שהמומחה חייב לבית המשפט.
מכאן גם נגזרת החקירה הנגדית. מומחה שיאמר כי השתמש ב-AI "רק כעזר" יצטרך להסביר מה פירוש הדבר במקרה הקונקרטי. באיזו מערכת ובאיזו גרסה השתמש, אילו נתונים הוזנו, מי הזין אותם, האם הכלי רק איתר חומר או גם סינן ודירג אותו, האם התוצאות נבדקו אחת לאחת והאם ניתן היום לשחזר את התהליך. השאלות האלה אינן טכנולוגיות לשם הטכנולוגיה. הן נוגעות למהימנות חוות הדעת.
בעיה נוספת היא שימור. מומחים רגילים לשמור חומרי גלם, מאמרים וקבצי חישוב. שיחה עם מודל יכולה להימחק, להתנהל בחשבון פרטי או להשתנות בעקבות עדכון גרסה. אם הפרומפטים והפלטים היו שלב ממשי בסינון החומר או בניתוח, אי-שמירתם עלולה להקשות על הצד השני לבדוק את העבודה. במקרה כזה הבעיה איננה שהמומחה השתמש ב-AI, אלא שהמתודולוגיה שלו אינה ניתנת עוד לשחזור.
מן הצד השני, אין הצדקה להפוך כל אינטראקציה שולית של מומחה עם מערכת לחומר פתוח. מומחה בוחן רעיונות, מנסח טיוטות ומבצע חיפושים שאינם נכנסים בסופו של דבר לחוות הדעת. הגבול צריך לעבור במקום שבו השימוש בכלי השפיע בפועל על הנתונים, על הסינון, על ההנחות או על הניתוח שעליהם נשענת המסקנה.
השימוש ב-AI יכול לשפר מאוד עבודת מומחים, בעיקר בתיקים שבהם יש מסדי נתונים גדולים. אבל ככל שהמערכת משפיעה יותר על מה שהמומחה רואה ועל הדרך שבה הוא מגיע לתוצאה, כך גדלה גם החובה להסביר מה נעשה. מומחה לא ייפסל מפני שנעזר בטכנולוגיה; הוא יתקשה אם לא יוכל להראות כיצד השתמש בה.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.