"עיזבון", הוא מושג שניתן לכלל הנכסים שהותיר אחריו אדם לאחר מותו. העיזבון כולל את מלוא הזכויות החובות שהותיר האדם אחריו ובא לידי ביטוי בנכסים מחושיים [נכסים פיזיים], דוגמת מקרקעין, כספים, כלי רכב וכיו"ב, ובנכסים שאינם מוחשיים [נכסים שאינם פיזיים] דוגמת סימן מסחרי או פטנט.
בסעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 [להלן – "חוק הירושה"], המחוקק החריג שלושה סוגים של נכסים וקבע כי נכסים אלה לא ימנו על נכסי העיזבון.
במאמר זה נסקור בהרחבה הם שלושת נכסים אלה,, מהי הסיבה להחרגתם ממצב נכסי העיזבון, עמדתם של בתי המשפט בישראל ביחס לנכסים אלה ומהם הפתרונות האפשריים למניעת סכסוכים עתידים שעשויים להתעורר כתוצאה מהחרגתם מנכסי העיזבון.
סעיף 147 לחוק הירושה קובע כדלקמן:
147. דין תשלומים על פי חוזה ביטוח וכו'
"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".
שלושת סוגי הנכסים שהוחרגו ממצבת נכסי העיזבון
1. זכויות מכוח חוזה ביטוח [למשל ביטוח חיים].
2. זכויות מכוח חברות בקופת קצבה או קופת תגמולים [למשל קופת פנסיה, קופות גמל וכו'].
3. זכויות מכוח "עילה דומה". "עילה דומה" – מלמדת על כך שאין המדובר ברשימה סגורה של זכויות ואלו ישולמו ממקורות הדומים למשאבים שהוחרגו בסעיף 147 לחוק הירושה.
למעשה, הוצאת זכויות, נכסים ומשאבים אלה מנכסי העיזבון משמעותה כי אלה לא מחולקים לפי דיני הירושה "הרגילים". אלא הם ישולמו בעת פטירת המבוטח או העמית בקופה, למוטב או לנהנה, בהתאם להוראה שנתן המבוטח בחייו [אם בעת שהצטרף לחברת הביטוח או לקופה ואם בדרך אחרת] [ע"א 4377/04 הולצברג.
יוער – כי סעיף 147 לחוק הירושה קובע את כלל ואת החריג. הדיבור "זולת אם הותנה [...]", מותיר בידי המוריש לקבוע כי נכסים אלה ימנו על נכסי העיזבון ויהוו חלק מהם. כלומר, ניתן להתנות על סעיף 147. התניה זו יכולה אפוא להיעשות על ידי עריכת צוואה במסגרתה המוריש מצווה נכסים אלה ליורשיו.
הסיבה להחרגת נכסים אלה
תכליתו של סעיף 147 לחוק הירושה והוצאת נכסים/משאבים אלה ממצבת נכסי העיזבון נועד למלא אחר מס' מטרות: ראשית, נועד לדאוג לביטחונו הסוציאלי של האדם ומשפחתו. בעיקר לעת זקנה ולאחר פטירתו. שנית, חיסכון לטווח ארוך. הפרשה של משאבים אלה מביאה תועלת למשק כולו, בין אם זה מתן הקלות במס ובין אם בהבטחת תשואה גבוה למפרישים. שלישית, תשלום מידי למוטב. בתקופה הסמוכה למוות, המוטב יכול להתאבל על יקירו מבלי לדאוג לעניינים כלכליים. בנוסף לכן, צוואה יכולה להתגלות לאחר זמן רב והליכי מימוש צוואה/ירושה עשויים להמשיך תקופה ארוכה [למשל בשל הליכי התנגדויות]. לכן תשלום מידי למוטב חוסך זמן, כסף ופרוצדורה.
למצער, המציאות מלמדת אחרת ובפעול כוונת המחוק מחטיאה את מטרתה. לא פעם קורה כי נקבע זכותו של מוטב על פי חוזה ביטוח או על פי קופת פנסיה, כאשר החבר/עמית ערך צוואה שבה הוא קבע את זכותו של אדם אחר, שאינה תואמת את זהות המוטב [כלומר, המצווה התנה את כספים אלה כחלק מעיזבונו ובניגוד להוראת המוטב]. ההתנגשות בין הוראת המוטבים בקופה לבין הזוכים על פי הצוואה, יוצרת "מרוץ" משפטי ביניהם שלא אליו התכוון המחוקק. הביטחון הסוציאלי נפגע והכספים שנצברו בקופה מעוכבים עד לתום הבירור ולא בהכרח שייקבע כי התשלום ישולם למוטבים דווקא.
יודגש כי הסכומים האמורים על פי סעיף 147 לחוק הירושה, נזכרים גם בסעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [להלן – "חוק החוזים"] אשר עוסק בחוזה לטובת צד שלישי ודן בביטול הזכות.
למען הנוחות יקראו התשלומים והחיובים על פי סעיף 147 ועל פי סעיף 36(ב) להלן – "סכומים במקרה מוות"
סעיף 36(ב) לחוק החוזים קובע כדלקמן:
36(ב). ביטול הזכות
"בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם – על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו".
סעיף 147 לחוק הירושה וסעיף 36(ב) לחוק החוזים, זהים מבחינת לשונם ומהותם. השוני ביניהם הוא בכך שסעיף 147 לחוק הירושה רק מגדיר מהם הזכויות והנכסים שמחוץ לעיזבון, בעוד סעיף 36(ב) לחוק החוזים, דן בזכותו של המבוטח לשנות את זהותו של המוטב, וחל במישור היחסים החוזי שבין המבוטח לבין החברה המבטחת.
ביטול המוטב, כלשון סעיף 36(ב) לחוק החוזים, יעשה על ידי אחת משתיים:
בהודעה לחייב. דהיינו, הודעה שתימסר על ידי המבוטח לחברת הביטוח, לקופת הקצבה או לקופת התגמולים.
בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב. דהיינו, על המצווה למסור את צוואתו לחברת הביטוח, לקופת הקצבה או לקופת התגמולים ואין די בעריכת צוואה המבטלת את זכותו של המוטב.
הרציונל העומד מאחורי מסירת הודעה לחברה המבטחת בכל הנוגע לשינוי מוטבים הוא בראש בראשונה למנוע כפל חיובים ולמנוע הליכים משפטיים סבוכים וארוכים. בנוסף לכך, השאיפה היא כי הקופה תוכל למלא את התחייבותה ולשלם את הכספים המגיעים למוטב בתום לב, מבלי שתצטרך לחשוש שמא תתגלה בעתיד צוואה מאוחרת שיש בה לשנות או לבטל זכויות.
כאמור לעיל, הוראות סותרות בין הוראת המוטבים לבין הוראות צוואה, מעוררת קשיים רבים בכל הנוגע לזהות האדם זכאי לקבל לרשותו הסכומים במקרה מוות.
בתי המשפט בישראל נדרשו להכריע לאורך השנים בשאלה זו וכפי שנסקור להלן, נראה כי גם דעותיהם חלוקות ולמעשה אין הלכה מנחה בנושא וכל מקרה ממשיך להיבחן על פי נסיבותיו.
עמדת בתי המשפט בישראל
בע"א 138/74 דינה חסקין נ' נעמי חסקין [להלן – "פרשת חסקין"] נדון מקרה שבו המנוח היה נשוי וקבע בפוליסת ביטוח כי אשתו היא הנהנית. בהמשך השנים השניים התגרשו והוא נישא בשנית ועלתה השאלה מי זכאי לקבל את כספי הביטוח? האם גרושתו [הנהנית] או שמא אלמנתו [היורשת]?
במקרה זה בית המשפט קבע, על פי כללי הפרשנות, שלמרות שגרושת המנוח רשומה כמוטבת, אלמנתו היא זו שזכאית לקבל את כספי פוליסת הביטוח. בית המשפט נימק שמטרת המנוח היה להבטיח את קיומה של מי שהייתה אשתו בחייו ולא מי שהייתה אשתו בזמן עריכת הפוליסה.
* יוער כי בפסיקות מאוחרות נטען כי הלכת חסקין קשה ליישום אולם היא עדיין רלוונטית.
בע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר", קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ [להלן – "פרשת פישר"], המנוח קבע כי 2 מילדיו יהיו המוטבים בקופת הגמל. לימים שמה של בתו שנקבעה כמוטבת נמחק ונותר שמו של המוטב הנוסף בלבד. מס' שנים לאחר מכן, ערך המנוח צוואה שבה הוא ציין כי בנו [המוטב בקופה], יקבל את חלקו ביתרת הנכסים עם שאר היורשים על פי חוק הירושה, תוך שמנה בין נכסים אלה את הכספים שהופקדו בקופת הגמל. במקרה זה בית המשפט קבע כי בהתאם לסעיף 36(ב) לחוק החוזים, כלל והמנוח רצה לבטל את זכותו של המוטב [בנו], עליו היה למסור על כך הודעה לחייב, קרי, לקופה. בית המשפט קבע כי על הודעה על ביטול הזכות בצוואה חייבת להימסר לקופה לפני מותו של המצווה ולא בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב לאחר מותו. משאין בצוואה הוראה מפורשת על ביטול זכות של זכותו הבן, זכותו לא התבטלה והוא זכאי לכספים. יצוין כי בפסיקה מאוחרת יותר, נקבע כי במקרה שבו נקבע מוטב אחר בצוואה, החובה שהמצווה יודיע לקופה על השינוי עוד בחייו אינה חלה. [ע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים] [להלן – "פרשת כץ"]
**הערת המחבר - הקביעה בפסק הדין לפיה על המצווה להודיע לקופה על שינוי המוטב בחייו [גם אם על ידי צוואה לפי סעיף 36(ב)], עשויה ליצור מצב שבו זוכה על פי צוואה מקוימת לא יזכה בכספים אם המצווה לא נתן הודעה עליהם, ולמעשה הקופה תשלם למוטב הידוע לה אילו זה יגיע ראשון לפני היורש.
בתמ"ש (ת"א) 56056-10-21 א' נ' ת' [להלן – "משפחה ת"א"] נדון מקרה שבו מינה המנוח בפוליסה את אשתו ובתם כמוטבות. לימים השניים התגרשו והוא נישא בשנית ונולדה לו בת מנישואים אלה. המנוח ערך צוואה שבה הוא קבע שאשתו השנייה ובתו מנישואים אלה, זכאויות לקבל את כספי הביטוח. במקרה זה בית המשפט מאמץ את פרשת כץ וקובע כי כאשר אין זהות בין המוטבים בפוליסה לבין הזוכים על פי הצוואה, די בהצגת הצוואה, גם אם נעשתה לאחר פטירת המנוח, כדי לקבוע שבאמצעותה בחר המנוח לשנות את מוטביו שנקבעו בפוליסה. במקרה זה צוואת המנוח התייחסה מפורשות לכספי הביטוח וזה מלמד, נוכח קביעתן של אשתו ובתו כיורשות, על קביעת מוטבים חדשים והתנית כספים אלה לעיזבון בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה. בית המשפט גם קבע כי בשל שינוי נסיבות חייו של המנוח באופן משמעותי [התגרש, התחתן מחדש, הביא ילדה מנישואים שניים], הצוואה משקפת את רצונו האמיתי ורצונו הוא כי אשתו הנוכחית ובתו יזכו בכספים אלה, בדומה להלכת חסקין.
בתמ"ש (ק"ש) 11725-03-22 חברה לביטוח נ' ש' ל' [להלן – "משפחה ק"ש"] היה על בית המשפט להכריע האם ילדי המנוח מאשתו הראשונה והזוכים על פי צוואתו, זכאים לקבל את כספי הביטוח, או שמא אשתו השנייה הרשומה כמוטבת יחידה בפוליסה על פי בקשה שניתנה על ידי המנוח שנתיים לאחר עריכת הצוואה?
נקבע שבתחרות בין מוטב מוקדם בפוליסה לבין מוטב מאוחר שנקבע בצוואה מאוחרת – זכותו של המוטב המוקדם עדיפה ובלבד שהודעה על כך ניתנה לחייב לאחר מותו של המצווה-עמית. אם להיפך - אם ההודעה על הצוואה ניתנה לחייב לפני מות המצווה-עמית, אזי שזכותו של המוטב המאוחר שנקבע בצוואה תגבר. ביהמ"ש קובע שעל מנת שכספי הביטוח יהוו חלק מהעיזבון, על ההתניה בצוואה להיות מפורשת ולא כללית וכי הודעה על השינוי צריכה להינתן בחייו של המנוח. במקרה זה, הוראת שינוי המוטב נמסרה לקופה לאחר עריכת הצוואה בהוראה מפורשת ובכך קיים המנוח את זכותו לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים. התוצאה היא שהוראת המוטבים היא ההוראה המאוחרת ולכן אשתו תגבר ותזכה בכספים.
· בפסק דין זה בית המשפט מאמץ את הלכת פישר לפיה שינוי המוטב לפי סעיף 36(ב) חייב להיעשות בחייו של המצווה.
בית המשפט מוסיף גם כי זכותו של המוריש לשנות את זהות המוטב בחייו וככל והוא עשה כן, יש לכבד את רצונו ולקיים את חוזה הביטוח. גם במקרה שלא נתן לחברה המבטחת הודעה אודות צוואתו בעודו בחייו וגם במקרה שבו נאמץ את הגישה לפיה ניתן למסור את ההודעה על צוואה לאחר פטירתו [הלכת כץ].
הפתרונות המוצעים
לנוכח הקשיים שמתגלעים כתוצאה מהוראות סותרות, נשאלת השאלה, מה ניתן לעשות כדי למנע סכסוכים עתידיים?
נסחו באופן ברור ומפורש את צוואתכם. ניסוח ברור ומפורש של צוואה עשוי לצמצם באופן ניכר את המחלוקות שעשויות להתגלות ולכן מומלץ להבהיר את זהות היורשים ולכלול את מלוא הפרטים כמו גם את מעמדם [אשתי, בתי זוגי, ילידי וכו']. בנוסף, כדאי לנסח הוראה ספציפית בצוואה ביחס לנכסים המנויים בסעיף 147 לחוק הירושה ולהוסיף את שם חברת הביטוח, הקופה ומספר הפוליסה, תוך התייחסות לזהות היורשים שלהם אתם מבקשים להוריש נכסים אלה, ותוך קביעה כי הצוואה כולה חלה על כלל הנכסים שלכם ובכלל אלה שבסעיף 147 לחוק הירושה.
בדקו מי הם המוטבים בקופה בה אתם חברים ועדכנו את המוטבים במידת הצורך כך שיעלו בקנה אחד עם הוראות צוואתכם.
עדכנו את הקופה על כך שערכתם צוואה תוך ציון שמות היורשים ומסרו לה עותק ממנה.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד והוא אינו נועד בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות אלינו בכל שאלה בנושא ונשמח לעזור לכם.
אפשר ליצור קשר דרך האייקון של הטלפון (אם אתם גולשים דרך טלפון נייד), בטל': 03-6236130, באימייל, באמצעות טופס יצירת קשר שמופיע בתחתית העמוד מצד שמאל או בכל דרך שתרצו.
Comments