עניין ספרין: חריגה מסמכות אינה מבטלת בהכרח את פסק הבוררות כולו

פסק בוררות עשוי לכלול כמה הכרעות, אך הפגם שנמצא בו נוגע לעיתים רק לאחת מהן. האם חריגה מסמכות ביחס לרכיב מסוים מחייבת לבטל גם את יתר ההכרעות? בפסק הדין בעניין ספרין הבהיר בית המשפט העליון כי גם כאשר בורר חרג מסמכותו, אין לבטל את פסק הבוררות כולו אם ניתן להפריד את הרכיב הפגום ולהותיר את היתר על כנו.

ברע״א 18749-09-24, ספרין נ׳ וולק (13.1.2025), נדון סכסוך בין בעל דירה בירושלים לבין שוכר שהפעיל בה, עם שותף, עסק להשכרת דירות לתיירים. השכירות החלה בספטמבר 2019. בעקבות מגפת הקורונה והפגיעה בענף התיירות חדל השוכר לשלם את מלוא דמי השכירות, והצדדים העבירו את המחלוקת לבוררות לפני הרכב של שלושה בוררים בבית דין רבני פרטי לממונות.

במהלך הבוררות עלתה גם שאלת הציוד שהותיר השוכר בדירה. השוכר העריך את שוויו ב־45,000 ש״ח והציע לקזזו מחוב השכירות. המשכיר הסכים להפחתת הסכום מן החוב, והצדדים הסמיכו את הבוררים לערוך שומה. בפסק בוררות חלקי קבעו הבוררים כי הפגיעה בענף התיירות עקב הקורונה היא בגדר ״מכת מדינה״, ופטרו את השוכר מכל תשלום למשכיר. עוד נקבע כי הציוד יוחזר לשוכר, ואם לא יוחזר, יוערך שוויו והמשכיר יחויב בו. בפסק הסופי חויב המשכיר לשלם לשוכר 29,533 ש״ח.

המשכיר עתר לביטול הפסק, בטענה שבית הדין הוסמך לשום את הציוד לצורך קיזוז מחוב קיים, ולא לפסוק נגדו חיוב כספי עצמאי. בית משפט השלום דחה את בקשתו ואישר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו, קבע שהבוררים חרגו מסמכותם בחיוב בגין הציוד, וביטל את פסק הבוררות כולו.

מתי ניתן לבטל רק חלק מפסק הבוררות

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים דוד מינץ, יוסף אלרון וגילה כנפי־שטייניץ, קיבל את ערעור השוכר בסוגיה אחת בלבד: היקף ביטולו של הפסק. בפסק הדין, שנכתב בידי השופט מינץ, הובהר כי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ״ח־1968, מסמיך את בית המשפט לבטל פסק בוררות כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר. אחת מעילות הביטול שבסעיף 24(3) היא פעולה של הבורר ללא סמכות או בחריגה מהסמכויות שהוקנו לו בהסכם הבוררות.

לצד סמכויות אלה, סעיף 26(ב) לחוק קובע הוראה מחייבת: ״לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר״. בית המשפט העליון הדגיש שההוראה חלה על כל עילות הביטול שבסעיף 24, לרבות חריגה מסמכות. לבית המשפט נותר שיקול דעת בבחירת החלופה המתאימה, אך אין הוא רשאי לדלג על בחינת האפשרויות המצמצמות את ההתערבות בפסק.

בעניין ספרין הייתה ההפרדה אפשרית: טענת החריגה מסמכות נגעה לחיוב המשכיר בגין הציוד, בעוד שהקביעה הפוטרת את השוכר מתשלום לא הותקפה בעילה של חריגה מסמכות. לכן ביטל בית המשפט העליון את ההחלטה לבטל גם את הפטור שנקבע בפסק החלקי, והותיר על כנם את יתר חלקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. החיוב בסך 29,533 ש״ח נותר אפוא מבוטל.

יש להבחין בין תוצאה זו לבין אישור שיפוטי של כל קביעות הבוררים. העליון לא הכריע לגופה בטענה שהבוררים חרגו מסמכותם ביחס לציוד; הוא דחה את בקשת רשות הערעור בנקודה זו. גם שאלת צדקתה של הקביעה בדבר ״מכת מדינה״ לא עמדה להכרעה לגופה. ההכרעה העקרונית הייתה בשאלת הסעד הנכון כאשר נמצאה עילת ביטול הנוגעת לחלק נפרד מן הפסק.

המשמעות לניהול הבוררות ולבקשות ביטול

לבעל דין המבקש לבטל פסק בוררות אין די בהצבעה על חריגה מסמכות. עליו להתאים את הסעד להיקף הפגם, ואם הוא מבקש ביטול מלא, להראות מדוע אין אפשרות להפריד בין ההכרעות או לרפא את הפגם בדרך מתונה יותר. מנגד, מי שמבקש לקיים את הפסק יכול לעתור לחלופות מדורגות, ובהן ביטול חלקי, תיקון או החזרה לבורר, גם אם בית המשפט יקבל חלק מטענות הביטול.

פסק הדין מדגיש גם את חשיבות ההתנהלות בזמן הבוררות. בית המשפט העליון הזכיר כי השתתפות בהליך ללא מחאה על סמכות הבורר עשויה ללמד על הסכמה מכללא להרחבתה. הוא אף ציין כי בנסיבות המקרה אפשר היה להניח שהמשכיר הרחיב בהתנהגותו את סמכות הבוררים, אף שלא נתן רשות ערעור בשאלה זו. מי שסבור שסוגיה מסוימת חורגת מהסכמת הבוררות ייטיב לעשות אם יעלה את התנגדותו בהזדמנות הראשונה ויתעד אותה במפורש, במקום להמתין לפסק.

המחלוקת חושפת קושי נוסף: ההבדל בין הסכמה לקיזוז לבין הסכמה להכריע בתביעה כספית עצמאית. קיזוז, במשמעות שאליה הפנה בית המשפט גם בהקשר של סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג־1973, נועד להפחית חיוב כנגד חיוב אחר. הסכמה לשום ציוד כדי לקזז את שוויו מחוב אינה שקולה בהכרח להסכמה לחייב את הצד האחר בתשלום, גם אם לא ייקבע שקיים חוב. לכן ראוי להגדיר בהסכם הבוררות או בפרוטוקול אם ההכרעה המבוקשת מוגבלת לטענת קיזוז או כוללת גם דרישה כספית עצמאית.

העדפת ביטול חלקי מוצדקת כל עוד ההפרדה אינה מלאכותית. גם פסק המחולק לראשי תביעה נפרדים עשוי להתבסס על התחשבנות משולבת או על הכרעות התלויות זו בזו. הותרת רכיב אחד בלי האחר עלולה לעיתים לשנות את תוצאת הבוררות, ולא רק לצמצם את היקף הביטול. משום כך מבחן ההפרדה אינו טכני: יש לבדוק אם ניתן לשמר הכרעה מסוימת בלי לשבש את ההיגיון שעליו נשען הפסק כולו.

עניין ספרין מחייב אפוא בחינה מדויקת של היקף הפגם ושל האפשרות לרפאו. חריגה נקודתית מסמכות אינה מצדיקה מחיקה של הכרעות עצמאיות שניתנו בסמכות, אך גם אין לפצל פסק באופן שיוצר הכרעה שונה מזו שנמסרה לבוררים. הסעד צריך להיגזר מן הקשר הממשי בין חלקי הפסק, ולא מעצם קיומה של עילת ביטול.

נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.

ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.

אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.