עניין פלדמן: תניית שיפוט זר עמומה אינה חוסמת תביעה בישראל

בהסכמי השקעה בינלאומיים מקובל לקבוע כי מחלוקות בין הצדדים יתבררו בבתי משפט במדינה זרה. אלא שעצם קיומה של תניית שיפוט זר אינה מבטיחה שכל תביעה הקשורה להשקעה אכן תתברר באותו פורום. כאשר התביעה מוגשת נגד אדם שלא התקשר בהסכם באופן אישי, או כשהיא מבוססת על מצגים שניתנו עוד לפני החתימה, עשויה להתעורר מחלוקת בשאלת תחולתה של התניה. למחלוקת זו יש חשיבות מעשית רבה, שכן ההכרעה במקום ההתדיינות משפיעה על עלויות ההליך, ניהול הראיות ומאזן הכוחות בין הצדדים.

בהחלטה שניתנה ברע״א 51820-02-26 פלדמן נ׳ אפשטיין (19.5.2026), הבהיר בית המשפט העליון, מפי השופט חאלד כבוב, כי תניית שיפוט זר אינה מתרחבת אל מעבר לתחולתה הברורה והמפורשת. כאשר לשונה מותירה ספק של ממש בנוגע לזהות הצדדים או לסוגי התביעות שעליהם היא חלה, יפעל הספק נגד מי שמבקש להסתמך עליה כדי למנוע התדיינות בישראל.

הסכסוך נולד מהשקעה בנדל״ן בניו יורק. בשנת 2018 הציג עו״ד אהוד פלדמן לעו״ד ניר אפשטיין אפשרות להשקיע בנכס במנהטן באמצעות שותפות מוגבלת אמריקנית. אפשטיין השקיע 250,000 דולר, אולם ההשקעה נכשלה, הנכס נמכר ומלוא סכום ההשקעה ירד לטמיון. בעקבות זאת הגיש אפשטיין לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה אישית נגד פלדמן בסך 1,175,956 ש״ח. בתביעה נטען, בין היתר, להפרת הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, למצגי שווא, להסתרת מידע, לרשלנות ולניגוד עניינים.

פלדמן ביקש לסלק את התביעה על הסף בהסתמך על סעיף 11.7 להסכם ההשקעה. הסעיף קבע כי הליכים משפטיים המוגשים בידי שותף מוגבל או שותף כללי, או נגדם, ביחס להסכם או הנובעים ממנו, יתבררו בבתי המשפט המפורטים בו בניו יורק. לטענתו, תניית השיפוט חייבה את אפשטיין לתבוע בניו יורק ולא בישראל. לחלופין טען כי ישראל אינה הפורום הנאות לבירור הסכסוך.

בית המשפט המחוזי, מפי סגן הנשיא ארנון דראל, דחה את הבקשה ביום 17.12.2025. נקבע כי ההסכם מסדיר את מערכת היחסים שבין אפשטיין לשותפות האמריקנית, ואילו התביעה הוגשה נגד פלדמן באופן אישי, על יסוד טענות הנוגעות גם להתנהלות שקדמה להתקשרות. פלדמן הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וזו נדחתה.

מדוע תניית השיפוט לא חלה על פלדמן

נקודת המוצא בדין הישראלי היא שבתי המשפט נוטים לכבד תניות שיפוט זר. עצם קיומה של תניה כזו אינו שולל את סמכותו של בית משפט בישראל, אולם בהיעדר נסיבות חריגות, בית המשפט יימנע בדרך כלל מלדון בתביעה שהצדדים הסכימו באופן תקף ומפורש לברר בפורום זר. כלל זה חזר ונקבע, בין היתר, ברע״א 1091/24 יובל נ׳ ויגודצקי (15.7.2024).

השאלה המקדמית היא אם התניה אכן חלה על הסכסוך ועל בעלי הדין. בעניין זה הסתמך השופט כבוב על פסק הדין ברע״א 6493/21 לגזיאל נ׳ אר אס דיזיין בע״מ (2.2.2022), שבו נחלקו שופטי בית המשפט העליון בשאלת תחולתה של תניית שיפוט זר על מנהל חברה שלא היה צד פורמלי להסכם.

בעניין לגזיאל התגבשו שתי הכרעות שונות שחשוב להבחין ביניהן. בשאלת דרך הפרשנות התקבלה, ברוב דעות, גישתו המחמירה של השופט נעם סולברג, שאליה הצטרף השופט דוד מינץ. לפי גישה זו, תניית שיפוט זר מחייבת לשון ברורה ומפורשת, ואין להרחיב את תחולתה באמצעות פרשנות המשלימה את מה שהצדדים לא קבעו במפורש. לעומת זאת, בשאלת התוצאה הקונקרטית התקבלה ברוב דעות דווקא העמדה שלפיה התניה חלה גם על המנהל. השופט אלכס שטיין הגיע לכך באמצעות פרשנות לשון התניה, ואילו השופט מינץ ביסס את התוצאה על דיני חוזה לטובת צד שלישי.

ההבחנה חשובה: העובדה שאדם אינו חתום אישית על הסכם אינה שוללת בהכרח את האפשרות שתניית השיפוט שבו תחול עליו. יש לבחון את נוסח התניה ואת הבסיס המשפטי שמכוחו מבוקש להחילה עליו.

בעניין פלדמן קבע השופט כבוב כי לשון סעיף 11.7 אינה ברורה וחד־משמעית בכל הנוגע לתחולתו על פלדמן עצמו. הסעיף התייחס לשותפים מוגבלים ולשותף הכללי, אך פלדמן לא היה אחד מהם. הוא פעל וחתם על ההסכם בשם השותפות באמצעות השותף הכללי, שהיה תאגיד נפרד. משלא נקבע במפורש שהתניה חלה גם עליו באופן אישי, לא היה מקום להרחיב את תחולתה בדרך פרשנית. בית המשפט הבהיר כי די בטעם זה כדי לדחות את טענתו המבוססת על תניית השיפוט.

השופט כבוב הוסיף כי גם בשאלת תחולת התניה על הטענות הטרום־חוזיות ועל הטענות להפרת חוק הייעוץ, לשונה אינה חד־משמעית. פלדמן ביקש להסתמך על הוראות אחרות בהסכם, שלטענתו מלמדות כי ההסדר החוזי חל גם על שלב המשא ומתן. בית המשפט דחה את הניסיון להשלים בדרך זו את החסר בתניית השיפוט עצמה. בהתאם לגישה הפרשנית שאומצה בעניין לגזיאל, אין די בפרשנות של הוראות אחרות בחוזה כדי להרחיב תניה שלשונה אינה קובעת בבירור את התחולה הנטענת.

סוגיה נוספת, בעלת חשיבות עצמאית, נגעה לדין החל על ההסכם. סעיף 11.6 קבע כי ההסכם יפורש וייאכף לפי דיני מדינת ניו יורק. למרות זאת, שני בעלי הדין ביססו את טענותיהם על הדין הישראלי. בית המשפט ראה בכך בסיס להסכמה מכללא שלפיה גם תניית השיפוט תפורש לפי הדין הישראלי. בכך נותרה ללא הכרעה השאלה כיצד הייתה מתפרשת התניה אילו הועמדה במפורש לבחינה לפי דיני ניו יורק.

בית המשפט דחה גם את טענת הפורום הלא נאות. נקבע כי פלדמן לא הראה שקיימת זיקה הדוקה ומשמעותית יותר לפורום זר המצדיקה את בירור התביעה דווקא שם. לשני בעלי הדין זיקות משמעותיות לישראל, פלדמן הוא עורך דין ישראלי, והמגעים שביסוד התביעה התנהלו מישראל. העובדה שההשקעה בוצעה בנכס בניו יורק לא הספיקה בנסיבות המקרה כדי להביא להעברת ההתדיינות לשם.

בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור, ופלדמן חויב בהוצאות בסך 10,000 ש״ח. ההחלטה עסקה במקום בירור התביעה בלבד. היא אינה קובעת שפלדמן אכן הפר את חוק הייעוץ, הציג מצגי שווא או חב באחריות אישית כלפי אפשטיין. שאלות אלה נותרו לבירור במסגרת ההליך העיקרי.

הגבול שבין ודאות מסחרית לזכות הגישה לערכאות

הקושי שמעוררת ההחלטה אינו נוגע לעצם ההכרה בתניות שיפוט זר, אלא לגבולות ההסכמה החוזית. בעסקאות בינלאומיות יש טעם מסחרי ברור בקביעת פורום שיפוט אחד ובהימנעות מהתדיינויות מקבילות במדינות שונות. נציגים ומנהלים הפועלים בשם תאגידים עשויים להניח שהסדרי ההתדיינות שנקבעו בחוזה יחולו גם על תביעות אישיות הקשורות לפעילותם במסגרת ההתקשרות.

אלא שהנחה זו אינה יכולה להחליף הסכמה משפטית ברורה. תניה המייחדת את ההתדיינות לפורום זר משפיעה על זכותו של בעל דין לפנות לבית משפט מוסמך בישראל. משום כך, אין הצדקה להחיל אותה על אדם או על עילת תביעה רק מפני שקיים קשר עסקי או עובדתי להסכם שבו נכללה.

בהקשר זה מעניינת התייחסותו של השופט כבוב לעניין ביבי כבישים, ולגישה המעניקה משקל מיוחד לוודאות וליציבות בהתקשרויות בין צדדים עסקיים. בית המשפט הבהיר כי בפרשנות תניות שיפוט זר פועלים שיקולים ייחודיים. אפשר לראות בכך הבחנה מוצדקת בין פרשנות הוראות המסדירות את זכויות הצדדים בעסקה לבין פרשנות הוראה שנועדה להגביל את מקום ההתדיינות. ודאות מסחרית חשובה, אך היא צריכה לנבוע מהסכמה שנוסחה כראוי, ולא מהרחבה בדיעבד של תניית שיפוט עמומה.

להבחנה זו יש השלכה ישירה על ניסוח הסכמים בינלאומיים. כאשר מבקשים שתניית שיפוט תחול גם על מנהלים, נושאי משרה, נציגים או גורמים קשורים, ראוי להתייחס לכך במפורש, לצד בחינה של הבסיס המשפטי להחלתה על מי שאינו צד להסכם. בדומה לכך, כאשר הכוונה היא להחיל את התניה גם על מצגים טרום־חוזיים, עילות נזיקיות ותביעות המבוססות על חובות שמקורן בחקיקה, אין להסתפק בנוסח כללי המתייחס לסכסוכים הנובעים מן ההסכם. יש לקבוע גם אם סמכות השיפוט הזרה היא ייחודית, ולוודא שהוראות ברירת הדין ותניית השיפוט משתלבות זו בזו.

מן העבר האחר, גם בעל דין המבקש להתגונן מפני תביעה שהוגשה בישראל אינו יכול להסתפק בעצם קיומה של תניית שיפוט בהסכם הקשור לעסקה. עליו לבסס את תחולתה ביחס לזהות בעלי הדין ולעילות התביעה, ולבחון מראש אם הדין שנבחר בחוזה עשוי להשפיע על פרשנותה. טענת פורום לא נאות מחייבת תשתית נפרדת, ואינה נובעת אוטומטית מקיומה של פעילות עסקית במדינה זרה.

יש להדגיש כי עניין פלדמן הוא החלטת שופט יחיד בבקשת רשות ערעור, המיישמת את הגישה הפרשנית שהתקבלה בעניין לגזיאל. אין מדובר בהלכה חדשה השוללת את תוקפן של תניות שיפוט זר או את האפשרות להחילן על צדדים שלישיים.

המסקנה העולה מההחלטה ברורה: מי שמבקש לרכז התדיינויות בפורום זר צריך לקבוע במפורש את גבולות ההסכמה, הן מבחינת בעלי הדין והן מבחינת עילות התביעה. תניית שיפוט שנוסחה באופן חלקי אינה יכולה להבטיח בדיעבד את ההגנה הדיונית שהצדדים ביקשו להשיג באמצעותה.

נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.

ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.

אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.