לקוח שמתכונן לסכסוך משפטי נכנס ל־ChatGPT, מתאר את העובדות, מצרף התכתבויות ומבקש הערכה של סיכויי התביעה. המערכת מנתחת את המסמכים, מציעה טענות משפטיות, מזהה חולשות ומסייעת בגיבוש אסטרטגיה. לאחר מכן הוא מעביר את השיחה לעורך דינו. מה שנראה כהכנה יעילה לפגישה משפטית עלול להפוך למחלוקת ראייתית: האם הצד שכנגד רשאי לדרוש את גילוי השיחה, לרבות השאלות שנשאלו, המסמכים שהועלו והניתוח שהתקבל?
בפברואר 2026 נדרש בית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק לשאלה דומה בעניין United States v. Heppner. הנאשם, שהועמד לדין בעבירות כלכליות, השתמש מיוזמתו בגרסה צרכנית של Claude, ללא הנחיית עורכי דינו, לצורך הכנת ניתוחים הנוגעים להגנתו. במסגרת השיחות הזין גם מידע שקיבל מפרקליטיו. כ־31 מסמכים שתיעדו את השימוש במערכת נתפסו בחיפוש שנערך בביתו, והתביעה ביקשה לעיין בהם.
בהחלטה מנומקת מיום 17.2.2026 קבע השופט Jed S. Rakoff כי המסמכים אינם מוגנים בחיסיון עורך דין–לקוח או בהגנת חומר שהוכן לקראת משפט (Work Product). בית המשפט הדגיש ש־Claude אינה עורכת דין, שהשימוש נעשה שלא בהנחיית עורכי הדין, ושתנאי הפרטיות שנבחנו לא ביססו ציפייה סבירה לסודיות. העובדה שהנאשם העביר את התוצרים לפרקליטיו לאחר יצירתם לא העניקה להם חיסיון בדיעבד.
אולם ההחלטה אינה קובעת שכל שימוש בבינה מלאכותית שולל חיסיון. כדי להבין את גבולותיה, יש לבחון תחילה כיצד פועלות המערכות הללו ומה קורה בפועל למידע שהמשתמש מוסר להן.
מה באמת קורה למידע שמזינים למערכת
ChatGPT ו־Claude מבוססות על מודלי שפה גדולים (LLM), אך המודל הוא רק רכיב אחד בשירות. כאשר משתמש מזין שאלה או מעלה מסמך, המידע מועבר לעיבוד כדי להפיק תשובה. פעולה זו, המכונה Inference, אינה זהה לאימון המודל. המודל אינו בהכרח מעדכן את משקולותיו או לומד לצמיתות מכל שיחה, בניגוד לתפיסה רווחת.
המידע עשוי, לעומת זאת, להישמר במערכות נפרדות מהמודל עצמו: היסטוריית השיחות, אחסון הקבצים, מנגנוני אבטחה ובקרה, יומני פעילות ומערכות לשמירת הקשר השיחה. בנסיבות מסוימות הוא עשוי לשמש גם לאימון עתידי, בהתאם לתנאי השירות ולהגדרות המשתמש. לכן השאלה אם המידע משמש לאימון היא רק אחת מכמה שאלות שיש לבחון.
ההבחנה אינה תיאורטית. בחשבונות האישיים של ChatGPT ניתן לשלוט בשימוש בשיחות לצורך שיפור המודלים; כיבוי אפשרות זו אינו מוחק את היסטוריית השיחות. גם שיחה זמנית, שאינה נשמרת בהיסטוריה הרגילה ואינה משמשת לאימון כל עוד היא זמנית, עשויה להישמר למשך תקופה מוגבלת לצורכי בטיחות. ב־Claude קיימות הגדרות נפרדות לשימוש במידע לאימון, לצד מדיניות שמירה ומחיקה משלה.
במסלולים עסקיים מסוימים של שתי החברות, ברירת המחדל היא שתוכן הלקוחות אינו משמש לאימון המודלים. קיימים גם פתרונות API והסדרים מיוחדים לצמצום שמירת מידע, לרבות Zero Data Retention בתנאים מוגדרים. אולם התחייבות שלא לאמן את המודל על נתוני הלקוח אינה שקולה להתחייבות שלא לשמור אותם, לא להעמידם לגישה מורשית או לא למסרם בהתאם לחובה משפטית. אפילו הסדר של אפס שמירת נתונים אינו חל בהכרח על כל רכיב, תכונה או שירות חיצוני המחובר למערכת.
המערכות החדשות מוסיפות שכבה נוספת של מורכבות. כלי AI מסוגלים להתחבר לדוא״ל, לתיקיות בענן, למערכות ניהול מסמכים ולמאגרי המידע של המשרד. מערכות המבוססות על Retrieval-Augmented Generation, או RAG, מאתרות מידע ממאגר מסמכים ומעבירות חלקים רלוונטיים ממנו למודל לצורך יצירת תשובה. לעיתים הן מסתייעות באינדקסים ובייצוגים מתמטיים של המסמכים, המכונים Embeddings. גם אם המסמכים אינם משמשים לאימון המודל, עדיין נדרש לברר היכן נשמרים המסמכים והאינדקסים, מי רשאי לחפש בהם ומה מועבר למודל בעת יצירת התשובה.
סוכני בינה מלאכותית (AI Agents) מוסיפים יכולת לבצע רצפי פעולות באמצעות מערכות חיצוניות. סוכן שמקבל גישה לתיק משפטי ולתיבת הדוא״ל עשוי, בהתאם להרשאות שניתנו לו, לאתר התכתבויות, לעבד מסמכים ולהעביר מידע בין שירותים. גם כאשר המערכת פועלת בהתאם להוראות המשתמש, הרשאות רחבות מדי או הוראות זדוניות המוסתרות במסמך חיצוני (Prompt Injection) עלולות ליצור חשיפה בלתי רצויה של מידע. הסיכון במקרה כזה אינו נובע דווקא מאימון המודל, אלא מהאופן שבו חוברה המערכת למקורות מידע ומן הפעולות שהיא רשאית לבצע.
לכן לא די לשאול אם המערכת מאובטחת או אם הספק מתחייב שלא להשתמש בתוכן לאימון. יש לבחון את מסלול המידע כולו: מה נשלח, לאן, מי רשאי לגשת אליו, כמה זמן הוא נשמר, אילו שירותים נוספים מעבדים אותו ובאילו תנאים ניתן למחוק אותו. דווקא ההבחנה הטכנולוגית הזאת עשויה להיות מכרעת בבחינת הסודיות והחיסיון.
חיסיון משפטי תלוי גם בדרך שבה משתמשים בטכנולוגיה
בדין הישראלי, סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א–1971, מסדיר את חיסיון עורך דין–לקוח ביחס לדברים ולמסמכים שהוחלפו במסגרת הקשר המקצועי ובתנאים הקבועים בו. סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין וכלל 19 לכללי האתיקה מוסיפים את ההסדרים החלים על עורך הדין. יש להבחין בין חובת הסודיות המקצועית לבין חיסיון המונע גילוי ראייתי: לא כל מידע סודי מוגן בהכרח מפני גילוי במשפט.
לצד חיסיון עורך דין–לקוח מכיר המשפט הישראלי בחיסיון על חומר שהוכן לקראת משפט. בפסק הדין בעניין הדסה נ׳ גלעד (רע״א 1412/94) נקבע כי נדרש צפי ממשי להליך וכי המטרה הדומיננטית של הכנת המסמך הייתה ההיערכות אליו. בעניין בנק דיסקונט נ׳ שירי (רע״א 2235/04) הוכרה, בתנאים המתאימים, הגנה גם על חומר שהוכן לצורך יישוב סכסוך מחוץ לבית המשפט.
מכאן שלא ניתן לשלול מראש הגנה על ניתוח שהכין בעל דין באמצעות AI לצורך התדיינות צפויה. הפסיקה האמריקאית ממחישה זאת היטב. בעניין Warner v. Gilbarco הכיר בית משפט פדרלי במישיגן בהגנת חומר הכנה למשפט ביחס לשימוש של תובעת בלתי מיוצגת ב־ChatGPT. בית המשפט הבחין בין מסירת מידע לאדם אחר לבין שימוש בתוכנה ככלי עבודה, והדגיש כי הגנת חומר הכנה למשפט אינה מתבטלת בהכרח בשל מעורבות ספק חיצוני.
בעניין Morgan v. V2X, שנדון בקולורדו במרץ 2026, הכיר בית המשפט באפשרות להחיל הגנה על עבודת הכנה של בעל דין בלתי מיוצג שנעזר בבינה מלאכותית. עם זאת, הוא חייב את בעל הדין לגלות באילו מערכות השתמש ביחס למידע שסווג כסודי, ואף הורה להתאים את צו ההגנה לשימוש בכלי AI. ההבחנה חשובה: תוכן הניתוח המשפטי עשוי להיות מוגן, אף שפרטים על הכלי שבו נעשה שימוש ועל אמצעי הסודיות שלו אינם מוגנים בהכרח.
כל ההחלטות הללו ניתנו בערכאות בארצות הברית ואינן מחייבות בישראל. הן גם אינן עוסקות בהכרח באותה הגנה משפטית. הוויכוח איננו רק אם AI הוא כלי או צד שלישי, אלא אילו יחסים משפטיים מתקיימים סביב השימוש בו, מה הייתה מטרת הכנת החומר והאם החשיפה יצרה סיכון ממשי לפגיעה בהגנה הנטענת.
גילוי הדעת המעודכן של ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי הדין, את/60/24, שפורסם בספטמבר 2026, מאמץ גישה המחייבת בחינה של תנאי השימוש בפועל. בסעיף 37.2 מזהירה הוועדה כי שיתוף מידע מוגבל עם ספק חיצוני עלול, לפי הנסיבות, להתפרש כוויתור על סודיות או חיסיון. בסעיפים 39–41 היא מבחינה בין פלטפורמות פתוחות לסגורות, ודורשת לבחון את הגרסה, החשבון, ההרשאות, הגישה למידע וההגנות החוזיות והטכנולוגיות. הכינוי ״Enterprise״ או ״ארגוני״ אינו פוטר מבדיקה זו.
גילוי הדעת מתייחס גם לשאלת ההרשאות בתוך המשרד. מערכת המחוברת לכלל המסמכים עלולה לחשוף לעורך דין במחלקה אחת מידע מתיק המטופל במחלקה אחרת, אף כאשר קיימת ביניהן הפרדה מכוח חובות מקצועיות או ניגוד עניינים. הבעיה אינה נפתרת בהכרח באמצעות הצפנה או שרת מאובטח. נדרשת בקרת גישה המונעת בפועל מעבר בלתי מורשה של מידע בין משתמשים, לקוחות ותיקים.
סעיפים 42–43 לגילוי הדעת מבחינים בין שימוש טכני שגרתי, שאינו מחייב בהכרח יידוע פרטני, לבין שימוש מהותי או חשיפת מידע מוגבל המחייבים שקיפות ולעיתים הסכמה מדעת של הלקוח. כאשר נדרשת הסכמה לשימוש במידע מוגבל בפלטפורמה פתוחה, עליה להיות מפורשת וקונקרטית. סעיף כללי בהסכם שכר הטרחה שלפיו עורך הדין רשאי להשתמש בבינה מלאכותית אינו מספק כשלעצמו. גם הסכמת הלקוח אינה מכשירה פגיעה בזכויות צדדים שלישיים או שימוש הנוגד את חובותיו המקצועיות של עורך הדין.
מבחינת הליטיגציה, ההבחנה צריכה להיעשות כבר בשלב הכנת התיק. לקוח שהזין למערכת עצמאית ייעוץ שקיבל מעורך דינו עשוי להעמיד את החיסיון בסיכון. עורך דין המשתמש בכלי AI במסגרת סביבה מבוקרת, עם הגבלות שימוש במידע והתחייבויות מתאימות לסודיות, עשוי להציג תשתית טובה יותר להגנה על החומר. באותה מידה, השאלות שנוסחו למערכת והתוצרים שהתקבלו עשויים לשקף אסטרטגיה משפטית, בעוד שמסמך עסקי שהיה קיים קודם לכן אינו הופך לחסוי רק משום שהועלה למערכת לצורך ניתוח.
שימוש בבינה מלאכותית אינו שולל חיסיון מעצם טיבו, אך גם אינו יוצר חיסיון משום שהמערכת סיפקה תשובה משפטית. ההגנה תלויה בדין החל, במטרת הכנת החומר ובנסיבות מסירתו ועיבודו. בבחירת מערכת AI לעבודה משפטית אין די בהתרשמות מאיכות התשובות: יש להבין גם את הארכיטקטורה של השירות ואת השליטה שהמשרד שומר במידע. זו כבר אינה רק החלטת מחשוב, אלא חלק מהאסטרטגיה להגנה על החיסיון ועל האינטרסים של הלקוח.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.