בשנתיים האחרונות הצטברו בישראל די החלטות כדי לומר שהנושא כבר אינו חדש. פסק דין מומצא, ציטוט שלא קיים או סעיף חוק שאינו רלוונטי אינם נתפסים עוד כתקלה טכנולוגית משעשעת. מרגע שהטעות נכנסה לכתב בי-דין, האחריות היא של מי שחתם עליו והגיש אותו.
אחת ההחלטות הראשונות שניתנו בבית המשפט העליון הייתה בבג"ץ 38379-12-24 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים. בעתירה הופיעו פסקי דין וציטוטים שאינם קיימים, לאחר שבאת הכוח הסתמכה על מידע שקיבלה מבלי לאמתו. בית המשפט הבהיר ששימוש בבינה מלאכותית אינו מאפשר לעורך דין להתפרק משיקול דעתו ומאחריותו המקצועית.
הקו הזה קיבל ביטוי חד יותר בעע"מ 63194-08-25 בן כהן נ' עיריית רמת גן, שניתן בבית המשפט העליון במרץ 2026. בית המשפט מצא בהחלטות העירייה ובכתבי הטענות שהוגשו מטעמה שורה של אסמכתאות וציטוטים שגויים, חלקם מומצאים, והדגיש שהבעיה חזרה על עצמה מספר פעמים. נקבע כי אין פסול בשימוש בבינה מלאכותית כשלעצמו, אבל שימוש בה בלי בקרה שמוודאת ומאמתת את התוצר עלול לעלות כדי הטעיה חמורה של בית המשפט ושל הצד שכנגד ושימוש לרעה בהליכי משפט. העירייה חויבה בהוצאות של 30,000 ש"ח.
לפסק הדין יש חשיבות מעבר לסכום ההוצאות. הוא דוחה את הניסיון לגלגל את האחריות על מי שסייע בהכנת החומר - מתמחה, עובד או מערכת טכנולוגית. עורך הדין נשאר אחראי לתוצר שיוצא תחת ידו. בית המשפט גם העיר כי בהקשרים מסוימים העברת שיקול הדעת עצמו למערכת עלולה להיחשב התפרקות פסולה משיקול דעת או אצילה שאינה כדין.
מאז נוספו החלטות בערכאות שונות. בתי משפט העירו על הפניה לסעיפי חוק שאינם רלוונטיים, על פסקי דין שמספריהם נכונים אבל שמותיהם או הציטוטים שיוחסו להם שגויים, ועל תגובות שהפנו לתקנות שאינן קיימות. במקרים מסוימים נפסקו הוצאות לטובת הצד שכנגד או לטובת אוצר המדינה. במקרה אחר נדחתה בקשה למחוק כתב הגנה שכלל פסיקה פיקטיבית, משום שמחיקת כתב הגנה היא סעד קיצוני. כלומר, אין סנקציה אחידה, אבל הקו עצמו כבר ברור.
גם בארצות הברית בתי המשפט מחמירים. בעניין Whiting v. City of Athens מצא בית המשפט הפדרלי לערעורים של המחוז השישי יותר משני תריסרי אסמכתאות כוזבות ומצגים שגויים בשלושה ערעורים מאוחדים. הוטלו סנקציות אישיות והעניין הועבר לשקילת הליך משמעתי.
הסיכון אינו נובע רק מפסקי דין מומצאים. ככל שהכלים משתפרים, הטעויות נעשות קשות יותר לזיהוי. מודל יכול להפנות לפסק דין אמיתי אבל לייחס לו קביעה שלא נאמרה, לסכם נכון עשרות עמודים ואז להוסיף עובדה אחת שאינה קיימת, או למחוק הסתייגות שמשנה את התוצאה. זו בדיוק הסיבה שקריאה כללית של הטיוטה אינה מספיקה. כל טענה שנשענת על אסמכתה, ציטוט או עובדה מתוך התיק צריכה להיבדק מול המקור.
מבחינת עבודת משרד, הכלל צריך להיות פשוט. אין אסמכתה שלא נפתחת ונבדקת. אין ציטוט שלא משווים למקור. ואם מתגלה טעות לאחר הגשה, עדיף לתקן מיד ולהסביר מאשר להמשיך להגן על דבר שאינו נכון. הפסיקה מלמדת שגם אופן ההתנהלות אחרי גילוי הטעות משפיע על האופן שבו בית המשפט מתייחס אליה.
בינה מלאכותית היא כלי עבודה מצוין לליטיגציה. היא יכולה לסייע בהשוואת כתבי טענות, באיתור סתירות, בבניית ציר זמן ובניתוח כמויות גדולות של חומר. אבל היא אינה מקור משפטי ואינה נושאת באחריות. ככל שהיא נעשית טובה יותר בכתיבה משכנעת, כך גדל הצורך שעורך הדין יבדוק מה עומד מאחורי הטקסט.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.