עד לאחרונה, השימוש בבינה מלאכותית במשרדי עורכי דין התבסס בעיקר על שיחה עם המערכת. עורך הדין ביקש לנתח סעיף בחוזה, לסכם פסק דין או להכין טיוטת מכתב, קיבל תשובה והמשיך למשימה הבאה. גם כשהתוצאות היו מרשימות, מרבית העבודה שמסביב נותרה בידיו: איתור המסמכים, מעבר בין מערכות, בדיקת מקורות והכנת התוצר הסופי.
במהלך 2026 התרחב השימוש בטכנולוגיה מסוג אחר: סוכני בינה מלאכותית (AI Agents), המסוגלים לבצע רצף פעולות להשגת מטרה מוגדרת. השינוי אינו מסתכם בשיפור יכולת הניסוח או בהגדלת כמות המידע שהמערכת מסוגלת לעבד. הוא נוגע לאופן שבו היא פועלת בתוך סביבת העבודה.
כדי להבין את השינוי, צריך להבחין בין מודל השפה לבין הסוכן שמפעיל אותו. מודל שפה, דוגמת GPT-6, אחראי ליכולות ההבנה, הניתוח והפקת התוכן. מערכת סוכנית משלבת יכולות אלה עם מנגנון לתכנון משימות ולהפעלת כלים (Tool Use), כגון חיפוש מידע, קריאת קבצים, עבודה בדפדפן וביצוע פעולות ביישומים חיצוניים. באמצעות חיבור מתאים היא יכולה, למשל, לחפש מסמך במערכת המשרדית, לקרוא אותו, להשוותו למסמך אחר ולהכין תוצר המבוסס על המידע שאותר.
ב־9 ביולי 2026 הציגה OpenAI את ChatGPT Work, סביבת עבודה סוכנית שנועדה לטפל במשימות מורכבות ומתמשכות. במקום לנהל שיחה נפרדת על כל מסמך, ניתן להגדיר יעד הכולל איסוף חומר, ניתוח, עריכה והפקת מסמך מוגמר. המערכת יכולה לפרק את העבודה לשלבים ולהתקדם בביצועם, ולעיתים להמשיך לעבוד גם כשהמשתמש אינו נמצא מולה.
לשם כך משמשים כמה מנגנונים שונים. תוספים וחיבורים למערכות חיצוניות מאפשרים גישה לנתונים ולפעולות שהמערכת המחוברת מתירה. דפדפן ענן מאפשר לנווט באתרים ולפעול בהם באמצעות סביבת מחשוב נפרדת. ביישום השולחני קיימת גם יכולת Computer Use, המאפשרת לבצע פעולות במחשב ובתוכנות המותקנות בו. ההבדלים חשובים: חיבור המאפשר קריאת הודעות דואר אינו מקנה בהכרח הרשאה לשלוח אותן, והרשאה לצפות במסמך אינה שקולה להרשאה לשנותו או להעבירו.
ב־7 באוקטובר הרחיבה OpenAI את הפצת GPT-6 והציגה את Intelligent UI, המאפשר להפיק תשובות הכוללות תרשימים, טפסים וממשקים אינטראקטיביים. זוהי יכולת מסוג אחר: היא משנה את הדרך שבה המערכת מציגה מידע ומאפשרת לעבוד איתו בתוך השיחה. היא אינה זהה ליכולת לבצע פעולות במערכות חיצוניות. גם המודלים המפעילים את סביבת השיחה ואת סביבת Work אינם מתעדכנים בהכרח יחד. ההבחנה בין המודל, הממשק וכלי הביצוע חיונית להבנת היכולות של המוצר.
ההתפתחות אינה ייחודית ל־OpenAI. מערכות כגון Claude Cowork של Anthropic ו־Gemini Spark של Google משקפות מגמה דומה של מעבר ממערכות המספקות תשובות למערכות המסוגלות לבצע תהליכי עבודה.
מטיפול במסמך בודד לניהול תהליך עבודה
הפוטנציאל ברור במיוחד בעבודת הליטיגציה. נניח שעורך דין מקבל תיק הכולל הסכמים, נספחים, מאות הודעות דואר, פרוטוקולים ומסמכים ראייתיים. בסביבה מתאימה ניתן להורות לסוכן למפות את החומר, לבנות כרונולוגיה, לזהות התחייבויות חוזיות, להשוות בין גרסאות של מסמכים ולהכין טיוטת מזכר משפטי עם הפניות למקורות.
אולם דווקא כאן נדרשת הבנה של מגבלה טכנולוגית מרכזית. העובדה שהמערכת קיבלה גישה לתיקייה אינה מוכיחה שהיא קראה את כל המסמכים שבתוכה. חלק מהמערכות מאתרות מידע באמצעות מנגנוני אחזור (Retrieval), המאפשרים לשלוף קטעים רלוונטיים מתוך מאגר מסמכים לצורך יצירת תשובה. מנגנונים כאלה עשויים להיות יעילים מאוד, אך תוצאת החיפוש תלויה בדרך שבה המידע נקלט, נסרק, סווג ואותר. מסמך שלא נקלט כראוי, נספח שנסרק באיכות ירודה או פרט שהחיפוש לא זיהה עלולים להיעדר מהניתוח.
גם כאשר המערכת מצרפת הפניות למקורות, עצם קיומן אינו מוכיח שהמסקנה נובעת מהם. לכן, בטיפול משפטי רציני יש להבחין בין שלמות מאגר המסמכים, שלמות האחזור ממנו ונכונות הניתוח שנערך על בסיסו. אלה שלוש בדיקות שונות. סוכן שמצא עשרים מסמכים והפיק מהם מסקנה משכנעת עדיין לא הוכיח שלא קיים בתיק מסמך נוסף המשנה אותה.
יכולת נוספת, שהורחבה באוקטובר 2026, היא העלאת קובצי שמע לצורך תמלול, סיכום ועיבוד. עבור עורך דין מדובר באפשרות מעשית לעבודה עם הקלטות פגישות ודיונים. גם כאן, תמלול אוטומטי עלול לשבש מילה, מספר או זהות דובר. כאשר מילה אחת עשויה לשנות את משמעותה של הודאה או התחייבות, נדרשת בדיקה מול ההקלטה המקורית.
המעבר מסיכום מידע לביצוע פעולות מעורר גם סיכון אבטחתי מסוג חדש. אחת התופעות המוכרות בתחום נקראת Prompt Injection: ניסיון להחדיר הוראות למערכת באמצעות תוכן חיצוני שהיא מעבדת. למשל, מסמך שהתקבל מצד שכנגד עשוי לכלול הוראות המכוונות אל הסוכן, שמטרתן לגרום לו לסטות מהמשימה, להתעלם ממידע מסוים או לחשוף חומר שלא התבקש למסור.
אין מדובר בהכרח בפריצה רגילה למחשב. הסיכון נוצר כאשר מערכת המשתמשת בשפה טבעית כדי להבין הוראות מתקשה להבחין בין תוכן שעליה לנתח לבין הוראות שאין להן סמכות להנחות את פעולתה. מערכות מודרניות כוללות מנגנוני הגנה מפני ניסיונות כאלה, אך אלה אינם מבטלים את הסיכון. ככל שהסוכן מחזיק בהרשאות רחבות יותר, כך עלולות להיות חמורות יותר ההשלכות של פעולה שגויה.
משום כך, אחת הדרישות המרכזיות בתכנון מערכות סוכנים היא עקרון ההרשאה המזערית (Least Privilege): להעניק למערכת רק את הגישה והיכולות הדרושות לביצוע המשימה. סוכן שתפקידו לנתח תכתובות אינו זקוק בהכרח להרשאה לשלוח הודעות; סוכן המכין טיוטת כתב טענות אינו צריך לקבל הרשאה עצמאית להגישו.
כשהמערכת פועלת, האחריות המקצועית אינה משתנה
ההבחנות הטכנולוגיות הללו מקבלות ביטוי גם בגילוי הדעת המעודכן שפרסמה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בספטמבר 2026, בהמשך להחלטה את/60/24 ממאי 2024.
סעיף 6 מבהיר כי המצב החוקי ויכולותיהן הנוכחיות של מערכות הבינה המלאכותית אינם מאפשרים להחליף את שיקול דעתו האנושי של עורך הדין. סעיף 4 מוסיף כי אי־עמידה בהוראות גילוי הדעת עשויה להקים חזקה לכאורה, הניתנת לסתירה, לאי־עמידה בחובות האתיות. גילוי הדעת אינו מחליף את הוראות הדין או את הצורך בבחינה קונקרטית של נסיבות המקרה.
לראשונה מוקדש בו פרק מפורט למערכות אוטונומיות ולסוכני AI. סעיף 52 קובע שאין לאפשר למערכת לקבל במקומו של עורך הדין החלטות מהותיות בייצוג, למסור ייעוץ משפטי עצמאי, להגיש כתבי בי־דין, למסור מסמכים מחייבים או לקדם מהלך משפטי ללא פיקוח ואישור אנושיים מספקים. לעומת זאת, ניתן להשתמש בסוכן לפעולות טכניות, תחומות, מתועדות וברות ביטול, המבוססות על החלטה אנושית קודמת ועל גבולות פעולה ברורים.
ההבחנה אינה תיאורטית. סוכן יכול לאתר מסמכים רלוונטיים, אך ההחלטה אילו מהם לגלות במסגרת הליך משפטי נותרת בידי עורך הדין. הוא יכול להכין טיוטת מכתב, אך משלוח הודעת ביטול חוזה או מכתב התראה מחייב החלטה מקצועית ואישור מתאים. גם כאשר הסוכן מסוגל לבצע פעולה מבחינה טכנולוגית, אין פירוש הדבר שנכון או מותר להפקיד בידיו את ההחלטה לבצע אותה.
בסעיפים 53–54 גילוי הדעת מתייחס למנגנוני הפיקוח הנדרשים: הגבלת הרשאות, תיחום פעולות, תיעוד, התראות ויכולת לעצור את המערכת. פיקוח אנושי אינו מחייב בהכרח אישור נפרד של כל פעולה טכנית; הוא יכול להתבסס על מדיניות שנקבעה מראש, ובלבד שהיא מספקת בקרה אפקטיבית ביחס לסיכון הכרוך בפעולה.
קיימת גם הבחנה חשובה בין הגנה על מידע מפני גורמים חיצוניים לבין הגבלת החשיפה בתוך המשרד. סעיף 41 מתייחס במפורש למצב שבו חיבור מערכת AI למאגר מסמכים מאפשר גישה למידע של צוותים אחרים, ובכלל זה מידע המופרד באמצעות חומה סינית. העובדה שעובד אינו רשאי לפתוח תיק במערכת המסמכים חייבת להשתקף גם בהרשאות החיפוש והאחזור של הסוכן. אחרת, חיבור טכנולוגי חדש עלול לעקוף הפרדה ארגונית שנבנתה כדי להגן על הלקוח.
גם ההבחנה בין פלטפורמה פתוחה לסגורה תלויה בתנאי השימוש ובהגדרות בפועל, ולא בשם המוצר או בהבטחה כללית שהמערכת מאובטחת. יש לבדוק היכן נשמר המידע, למי ניתנת גישה אליו, האם הוא עשוי לשמש לאימון מודלים, מהן אפשרויות המחיקה ומה קורה לנתונים המועברים באמצעות חיבורים לספקים נוספים. גילוי הדעת קובע מגבלות משמעותיות על הזנת מידע מוגבל לפלטפורמות פתוחות, ובנסיבות שבהן נדרשת הסכמת לקוח, עליה להיות הסכמה מדעת, מפורשת וקונקרטית. סעיף כללי בהסכם שכר הטרחה המתיר שימוש בבינה מלאכותית אינו מספיק לכך.
היכולות החדשות משנות אפוא את מיומנויות העבודה הנדרשות מעורך הדין. לצד הכרת הדין ויכולת ניתוח משפטי, נדרשת הבנה של אופן פעולת המערכת, סוגי המידע שאליהם היא ניגשת, ההרשאות שניתנו לה ומגבלות הבקרה על תוצריה ופעולותיה. עורך דין אינו חייב לדעת כיצד נכתב הקוד שמפעיל את הסוכן, אך עליו להבין מה הסוכן רשאי לעשות, כיצד לבדוק את עבודתו ומתי לעצור אותו.
ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת לעורכי דין להעביר למערכות משימות מורכבות שבעבר דרשו שעות עבודה רבות. תנאי יסודי לשימוש מקצועי ראוי הוא שהאוטומציה תתבצע בתוך גבולות שהוגדרו מראש, תוך שמירת שליטה בתשתית העובדתית, במידע החסוי ובהחלטות המשפטיות. ככל שהמערכת מקבלת עצמאות תפעולית רחבה יותר, נדרשת הקפדה גדולה יותר על גבולות הסמכות שניתנה לה.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.