בתביעות כספיות ובסכסוכים מסחריים מקובל לפתוח בכלל שלפיו תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. זהו כלל מוצא בלבד. ההכרעה אם תביעה התיישנה תלויה בראש ובראשונה במועד שבו נולדה עילתה, ולא בהכרח ביום שבו נחתם החוזה או ביום שבו הסתיימו היחסים בין הצדדים. לאחר מכן יש לבחון אם התרחש אירוע משפטי המשנה את תחילת המרוץ, משהה אותו או מחייב לחשב אותו מחדש. טעות באחד השלבים עלולה להוביל להגשת תביעה באיחור, או לדחיית טענת התיישנות שהועלתה ללא בסיס.
מתי המרוץ מתחיל ומתי הוא משתנה
לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי״ח–1958, תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, ובמקרקעין חמש עשרה שנה; ולגבי מקרקעין שנרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות הקנין, עשרים וחמש שנה. סעיף 6 קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. לכן לא ניתן לקבוע מועד אחרון להגשת תביעה רק על פי הכותרת ״תביעה כספית״ או לפי תאריך החשבונית האחרון. תחילה יש לזהות איזו זכות הופרה ומתי התגבשו העובדות הדרושות לעילת התביעה.
סעיף 8 לחוק עוסק במצב שבו עובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מן התובע, מסיבות שלא היו תלויות בו ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע. בהתקיים תנאיו, תחילת התקופה נדחית למועד שבו נודעו לו אותן עובדות. הסעיף אינו מתיר לתובע להמתין עד שיקבל חוות דעת משפטית או עד שיבין כי סיכוייו בתביעה טובים. הבחינה עובדתית: מה לא היה ידוע, מתי ניתן היה לגלות זאת, ואילו פעולות סבירות נעשו לשם הבירור.
סעיף 7 לחוק מתייחס למניעה מהגשת תביעה בשל התנהגות פסולה של הנתבע או מי מטעמו, לרבות הטעיה ביודעין, אי־גילוי ביודעין של עובדה המהווה חלק מן העילה, כוח, איומים או ניצול מצוקה. סעיף 9 קובע כי הודאה בכתב או בפני בית משפט בזכות התובע עשויה להתחיל את מרוץ ההתיישנות מחדש, גם לאחר תום התקופה; ביצוע מקצת הזכות עשוי להיחשב כהודאה, אך לא הודאה שנלוותה אליה טענת התיישנות. אין להסיק אוטומטית מהצעת פשרה או מתכתובת עסקית כי התקיימו תנאי הסעיף.
הליכים קודמים, סעיף 15א וטענת ההתיישנות
סעיף 15 לחוק קובע כי אם הוגשה תובענה, והיא נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין התקופה הזמן שבין הגשתה לדחייתה. זהו תנאי מצטבר, ואין בו כלל לפיו כל הליך מקביל או כל התדיינות קודמת מקפיאים את השעון. גם ניהול משא ומתן, משלוח מכתבי התראה או פנייה למגשר אינם מחליפים כשלעצמם את הבדיקה הסטטוטורית.
הוראת השעה שבסעיף 15א לחוק, שנוספה בחוק ההתיישנות (תיקון מס׳ 8 – חרבות ברזל), התשפ״ד–2024, מחייבת בדיקה נפרדת. לגבי תביעה שאינה במקרקעין ושתקופת ההתיישנות שלה לא הסתיימה ערב כניסת התיקון לתוקף ביום 25.1.2024, התקופה שמיום 7.10.2023 ועד 6.4.2024 אינה נמנית. לגבי תביעות במקרקעין ההסדר מצומצם יותר ותלוי במועד שבו הייתה התקופה מסתיימת. סעיף 15א(ג) מתייחס גם לתביעות שתקופתן הסתיימה בין 7.10.2023 לבין כניסת התיקון לתוקף, אך כפוף לאפשרות לחרוג מההסדר מטעמים מיוחדים לפי סעיף קטן (ד). סעיף קטן (ה) כולל חריגים לתקופות התיישנות לפי חיקוקים מיוחדים. אין לפיכך להוסיף מספר חודשים באופן גורף לכל תביעה.
לנתבע ניצב תנאי דיוני עצמאי: לפי סעיף 3 לחוק, בית המשפט לא ייזקק לטענת התיישנות שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה. מן העבר האחר, תובע המסתמך על גילוי מאוחר, הודאה בזכות או השהיית מרוץ ההתיישנות צריך להעמיד תשתית עובדתית קונקרטית. סעיף 19 לחוק מאפשר לצדדים להסכים בחוזה נפרד בכתב על תקופה ארוכה יותר, ובתביעה שאינה במקרקעין גם על תקופה קצרה יותר, ובלבד שלא תקצר משישה חודשים. הוראות מיוחדות בחיקוקים אחרים עשויות לקבוע תקופות שונות; חוק ההתיישנות תוקן ביולי 2026, ולכן יש לבדוק את נוסחו המעודכן ואת ההוראות המיוחדות החלות על סוג התביעה.
בדיקת התיישנות ראויה מתחילה בציר זמן מדויק: המועד שבו הופר החיוב, המועד שבו ניתן היה לדרוש סעד, מועדי התכתובות וההודעות, קיום הליכים קודמים, טיב ההודאות האפשריות ותחולת הסדרים סטטוטוריים מיוחדים. רק לאחר מיפוי כזה ניתן לקבוע אם קיימת עילת התיישנות ממשית או הגנה מפניה. שבע שנים הן נקודת פתיחה לחשבון; הן אינן תחליף לניתוח המשפטי.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.