השימוש בבינה מלאכותית הפך לחלק משגרת העבודה של עורכי דין. מערכות כמו ChatGPT, Claude וכלים משפטיים ייעודיים משמשות למחקר משפטי, לבדיקת חוזים, לניתוח מסמכים ולניסוח כתבי טענות. לאחרונה התרחב השימוש גם למערכות המסוגלות לגשת למאגרי מידע, להפעיל כלים ולבצע רצף של פעולות עבור המשתמש. האפשרויות מתרחבות במהירות, אך יחד איתן מתעוררת שאלה מקצועית בסיסית: עד כמה ניתן לסמוך על המערכת, איזה מידע מותר למסור לה, ומי אחראי כאשר היא טועה או מבצעת פעולה שלא התכוונו לבצע.
בספטמבר 2026 פרסמה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין גילוי דעת מעודכן בנושא השימוש בבינה מלאכותית בעבודת עורכי הדין, שמספרו את/60/24. המסמך, המחליף את גילוי הדעת המקדים ממאי 2024, מרחיב את ההתייחסות לסודיות, לחיסיון, לאימות תוצרים, להסכמת לקוחות ולשימוש במערכות אוטונומיות. לראשונה מוקדשת בו התייחסות מפורטת גם לאחריות הנהלת משרד עורכי הדין לקביעת נהלים, להכשרת עובדים ולפיקוח על השימוש בטכנולוגיה.
גילוי הדעת אינו חקיקה ואינו מחליף את כללי האתיקה המקצועית או את הוראות הדין. עם זאת, אין מדובר בהמלצה כללית בלבד. ועדת האתיקה קובעת כי אי־עמידה בהוראותיו עשויה ליצור חזקה לכאורה, הניתנת לסתירה, שעורך הדין לא עמד בחובותיו האתיות. מנגד, עמידה בהוראותיו תהווה אינדיקציה משמעותית להתנהלות מקצועית ואתית סבירה. יש להבחין בין עמדתה הנורמטיבית של ועדת האתיקה לבין חזקה שנקבעה בחקיקה, אך ברור שהמסמך נועד לשמש אמת מידה לבחינת התנהלות עורכי הדין.
למעשה, גילוי הדעת מבוסס על שלוש הבחנות: בין מערכת פתוחה לסגורה, בין שימוש טכני לשימוש מהותי, ובין מערכת המסייעת לעורך הדין לבין מערכת המבצעת פעולות באופן עצמאי. הבנת ההבחנות הללו מחייבת היכרות מסוימת עם אופן פעולתן של מערכות AI, ולא רק עם יכולתן להפיק תשובות משכנעות.
לא שם המערכת קובע, אלא מה היא עושה עם המידע
אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שמערכת המיועדת לעסקים, או כזו הנמכרת במסגרת מנוי בתשלום, בטוחה בהכרח לשימוש במידע חסוי. בפועל, יש להבחין בין מודל הבינה המלאכותית עצמו לבין השירות שבאמצעותו משתמשים בו. אותו מודל יכול לפעול באמצעות חשבון צרכני, סביבת עבודה ארגונית או מערכת פנימית המחוברת למאגרי המשרד. בכל אחת מהתצורות עשויים לחול תנאים שונים לעניין שמירת מידע, גישה אליו, שימוש בו לצורכי אימון והעברתו לספקי משנה.
הוועדה מבחינה בין פלטפורמה פתוחה לבין פלטפורמה סגורה בהתאם למאפייני השירות, להתחייבויות הספק, להגדרות החשבון ולאמצעי ההגנה בפועל. נקבעה גם ברירת מחדל: מערכת תיחשב פתוחה אלא אם קיים בסיס חוזי או אחר לסיווגה כסגורה. הכותרת השיווקית של המוצר אינה מספיקה.
מבחינה טכנולוגית, יש כאן הבחנה נוספת שראוי להכיר. התחייבות של ספק שלא להשתמש במידע הלקוחות לצורך אימון המודל אינה שקולה להתחייבות שלא לשמור את המידע כלל. גם כשהמידע אינו משמש לאימון, הוא עשוי להישמר לפרק זמן מסוים לצורך הפעלת השירות, אבטחה, רישום פעולות או טיפול בתקלות. לכן צריך לבחון בנפרד את מדיניות שמירת הנתונים ומחיקתם, את גישת עובדי הספק וספקי המשנה ואת התנאים החלים על הקבצים, השיחות והתוצרים שנשמרים במערכת.
לעניין הזנת מידע מוגבל לפלטפורמה פתוחה, נקודת המוצא של ועדת האתיקה היא איסור. מידע מוגבל אינו רק מסמך המסומן כחסוי. הוא עשוי לכלול פרטי לקוח, עובדות מתיק המתנהל במשרד, נתונים מסחריים, תכתובות, מידע אישי של צדדים שלישיים ואף תיאור עובדתי שממנו ניתן לזהות את הלקוח או את עצם קיומו של הייצוג המשפטי.
גם מחיקת שם הלקוח ממסמך אינה בהכרח הופכת אותו לבטוח להזנה. לעיתים די בצירוף של מיקום הנכס, סכום העסקה, מועד האירוע ופרטים ייחודיים נוספים כדי לזהות את המעורבים. יכולת הזיהוי עשויה להשתפר עוד יותר כאשר מצליבים את המידע עם מקורות פומביים. לפיכך, התממה אינה פעולה טכנית של הסרת שמות, אלא בחינה של האפשרות לזהות מחדש את האדם או את העניין.
סטייה מהאיסור על הזנת מידע מוגבל למערכת פתוחה תיתכן, אם בכלל, רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית. כאשר נדרשת הסכמת הלקוח, עליה להיות הסכמה מדעת, מפורשת וקונקרטית. יש להסביר באיזו מערכת מדובר, איזה מידע יימסר, לאיזו מטרה, מהם הסיכונים ואילו חלופות קיימות. הוראה כללית בהסכם שכר הטרחה שלפיה עורך הדין רשאי להסתייע בבינה מלאכותית אינה מספקת. גם הסכמת הלקוח אינה מאפשרת לעורך הדין לחשוף מידע על צדדים שלישיים בניגוד לדין או לחובותיו המקצועיות.
בפלטפורמה סגורה ניתן, ככלל, לעשות שימוש במידע במסגרת העבודה המקצועית בלי לקבל הסכמה פרטנית לכל פעולה, בכפוף לבחינת התנאים והסיכונים. הוועדה מתייחסת לשימוש כזה בדומה לשימוש בשירותי ענן ובמערכות מחשוב משרדיות. ואולם, גם במערכת סגורה נדרשות בקרות גישה, הפרדה בין תיקים והגנה מפני חשיפת מידע למי שאינו מורשה לעיין בו. אם קיימת סיבה להניח שלקוח יתנגד לשימוש במידע שלו גם במערכת סגורה, יש לברר זאת מראש.
האתגר מורכב יותר כאשר המשרד מחבר מערכת AI למערכת ניהול המסמכים שלו. יש מערכות המשתמשות במנגנון אחזור מידע המכונה RAG, שבאמצעותו נשלפים מסמכים רלוונטיים ממאגר נתונים ומועברים למודל לצורך הכנת תשובה. שיטה זו יכולה לשפר את איכות התשובות ולבסס אותן על מסמכים קיימים, אך היא אינה מבטיחה שהמודל יפרש אותם נכון. חשוב מכך, אם מנגנון האחזור אינו מכבד את הרשאות הגישה של המשתמש, הוא עלול לאפשר חשיפה של מידע מתיק אחר, גם מבלי שהמידע שימש אי פעם לאימון המודל. כאשר קיימות במשרד חומות סיניות או מגבלות גישה, ההפרדה חייבת להישמר גם בשכבת הבינה המלאכותית.
לצד ההגנה על המידע נדרשת בחינה של חובת השקיפות. לא כל שימוש טכני בבינה מלאכותית מחייב דיווח ללקוח. אולם כאשר השימוש משפיע באופן מהותי על דרך מתן השירות, על החלטות מקצועיות בעניינו של הלקוח או על חיובו בשכר טרחה ובהוצאות, עשויה לקום חובת יידוע או היוועצות. כך גם כאשר הלקוח ביקש לדעת כיצד נעשה שימוש בכלים אלה.
יש להבחין גם בין חובת הסודיות לבין החיסיון המשפטי. חובת הסודיות מעוגנת, בין היתר, בכלל 19 לכללי האתיקה המקצועית, ואילו חיסיון עורך דין–לקוח מוסדר בסעיף 48 לפקודת הראיות ובסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין. גילוי הדעת מזהיר כי מסירת מידע לספק חיצוני של מערכת AI עלולה, בנסיבות מסוימות, ליצור סיכון לטענה של ויתור על חיסיון. אין פירוש הדבר שכל שימוש בשירות חיצוני שולל חיסיון באופן אוטומטי, אך הסיכון מחייב בחינה של תנאי השירות, של שליטת הלקוח במידע ושל ההגנות החוזיות והטכנולוגיות.
מחובת האימות ועד לסוכני AI שמבצעים פעולות
בחירת מערכת בטוחה אינה פותרת את שאלת אמינות התוצר. מודלי שפה גדולים מסוגלים להפיק טקסט ברמה גבוהה, אך אינם פועלים בהכרח כמנועי אימות עובדות. הם מייצרים תשובות על יסוד מנגנונים חישוביים שנלמדו במהלך האימון, בשילוב מידע נוסף ככל שהוא נגיש להם. לכן תשובה עשויה להישמע מדויקת וסמכותית גם כאשר היא מבוססת על טעות, על מקור לא מעודכן או על אסמכתה שלא הייתה ולא נבראה.
הבעיה אינה נפתרת בהכרח כאשר המערכת מצרפת קישורים או מפנה למקורות משפטיים. קישור לפסק דין אמיתי אינו מוכיח שהקביעה המיוחסת לו אכן מופיעה בו. גם מערכת המחוברת למאגר פסיקה מוסמך עלולה להחמיץ הסתייגות בפסק הדין, לייחס קביעה לדעת מיעוט או להחיל הלכה על מערכת נסיבות שאינה מתאימה לה.
משום כך קובע גילוי הדעת חובת אימות עצמאית. על עורך הדין לאתר את האסמכתאות, לקרוא אותן, לבדוק את ההקשר ואת המצב המשפטי העדכני ולבחון את התאמת התוצר לנסיבות התיק. הבקרה צריכה לחול גם על ניתוח עובדתי, חישובים, מסמכים חוזיים ומסקנות משפטיות. אין די בכך שהתשובה התקבלה ממערכת מקצועית או ממותגת כמערכת המיועדת לעורכי דין.
בתי המשפט כבר התייחסו לחומרת התופעה. בבג"ץ 38379-12-24, פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים ירושלים, מיום 23.2.2025, דנה השופטת גילה כנפי־שטייניץ בעתירה שכללה אסמכתאות משפטיות בדויות. בפסקה 15 לפסק דינה הבהירה כי עורך דין המגיש כתב טענות בדוי, הנסמך על אסמכתאות שאינן קיימות, מפר את חובותיו כלפי הלקוח, בית המשפט, הצד שכנגד ומקצוע עריכת הדין. בית המשפט נמנע באותו מקרה מהטלת סנקציה בגין השימוש באסמכתאות הבדויות, אך הצביע על הכלים המשפטיים העומדים לרשות בתי המשפט במקרים מתאימים.
בעע"מ 63194-08-25, נבו בן כהן נ' עיריית רמת גן, מיום 22.3.2026, דן בית המשפט העליון בהתנהלות העירייה במסגרת עניין הנוגע להסעות תלמיד בחינוך המיוחד. החלטת העירייה וכתבי טענותיה כללו הפניות שגויות ומומצאות, ובהן חוזר מנכ"ל שלא היה קיים. בית המשפט קבע כי ניתן להניח שהדברים נבעו משימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית, וחייב את העירייה בהוצאות בסך 30,000 ש"ח. המשנה לנשיא נעם סולברג אף ציין כי שקל להטיל הוצאות אישיות על עורכת הדין שייצגה את העירייה, אך החליט להימנע מכך במקרה זה.
הפסיקה אינה שוללת שימוש בבינה מלאכותית. היא מבהירה שהאחריות לבדיקת התוצר אינה עוברת למחשב, גם כאשר התוצר נראה מקצועי לחלוטין.
האתגר החדש משמעותי עוד יותר בכל הנוגע לסוכני בינה מלאכותית, AI Agents. בניגוד למערכת שמסתפקת בהפקת תשובה לשאלה, סוכן יכול לתכנן רצף פעולות, לחפש מידע, לפתוח קבצים, לשלוח הודעות ולהפעיל תוכנות אחרות באמצעות ממשקים וכלים שהועמדו לרשותו. המעבר מהפקת מידע לביצוע פעולות משנה את אופי הסיכון. טעות בתשובה אפשר לתקן לפני שעושים בה שימוש; פעולה שכבר בוצעה במערכת חיצונית לא תמיד ניתן לבטל.
קיים גם סיכון טכנולוגי המכונה Prompt Injection, כלומר החדרת הוראות למערכת באמצעות תוכן שהיא נדרשת לעבד. לדוגמה, סוכן שקורא הודעת דוא"ל או מסמך שהתקבל מצד שלישי עלול להיתקל בהוראות המנסות לגרום לו לחרוג ממשימתו, לחשוף מידע או להפעיל כלי שלא התבקש להפעיל. זהו סיכון מוכר באבטחת מערכות AI, והוא מחייב להפריד בין תוכן המשמש חומר לעבודה לבין הוראות שהמערכת רשאית לבצע.
גילוי הדעת קובע שאין לאפשר לסוכן לקבל החלטות מהותיות במקום עורך הדין, למסור ייעוץ משפטי עצמאי או לבצע מהלכי ייצוג בעלי משמעות משפטית ללא פיקוח ואישור אנושיים מספקים. לעומת זאת, ניתן להיעזר במערכות לביצוע פעולות טכניות, מוגדרות, מתועדות והפיכות, בהתאם להחלטה אנושית קודמת ותחת בקרות מתאימות. אין דרישה לאשר ידנית כל פעולה שולית בזמן אמת. המבחן הוא אם נשמרת שליטה אנושית מקצועית אפקטיבית בהתאם לאופי הפעולה ולסיכון הכרוך בה.
במישור הטכנולוגי, שליטה כזו מחייבת התאמה של הרשאות המערכת למשימה: הבחנה בין הרשאת קריאה להרשאת שינוי או שליחה, הגבלת הגישה למאגרי מידע, תיעוד פעולות ואפשרות לעצור את פעולת הסוכן. ככל שפעולה עלולה ליצור התחייבות משפטית, לחשוף מידע או להשפיע על זכויות הלקוח, כך מתחזק הצורך באישור אנושי לפני ביצועה. במערכות חדשות או בעלות אוטונומיה גבוהה, נכון לבצע תחילה ניסוי בסביבה מבודדת ומוגבלת.
האחריות אינה מסתיימת בעורך הדין שמפעיל את הכלי. גילוי הדעת מטיל אחריות גם על הנהלת המשרד ועל עורכי הדין המפקחים. נדרשים נהלים שיקבעו באילו מערכות ותצורות מותר להשתמש, איזה מידע ניתן להזין, כיצד מאמתים תוצרים ומי מוסמך לאשר פעולות בעלות משמעות משפטית. יש להכשיר גם מתמחים ועובדי מנהלה, לבחון את התחייבויות הספקים ולעדכן את הנהלים בהתאם לשינויים בטכנולוגיה ובתנאי השימוש.
גילוי הדעת מתמקד בחובות האתיות ואינו ממצה השלכות אפשריות במישור החוזי, הנזיקי, הראייתי, המנהלי או הפלילי. אולם דווקא משום כך אין לראות בעמידה בהוראותיו תחליף לניהול סיכונים מקצועי.
ההתפתחות הטכנולוגית אינה מחייבת עורכי דין להימנע מבינה מלאכותית, אלא ללמוד להשתמש בה כראוי. ככל שהמערכות מקבלות גישה למידע רב יותר ומסוגלות לבצע פעולות עצמאיות, כך גוברת החשיבות של בחירת סביבת עבודה מתאימה, שליטה בהרשאות, אימות תוצרים ופיקוח אנושי. משרד עורכי דין אינו יכול להסתפק ברכישת מערכת ובהנחיה כללית להשתמש בה בזהירות. עליו להגדיר את גבולות השימוש ולהבטיח שההחלטות המשפטיות והאחריות המקצועית יישארו בידי עורכי הדין.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.