רע"א 5282/24 עו"ד תמיר אלטיט נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 5 בנובמבר 2024 בהרכב השופטים נעם סולברג, יוסף אלרון ויחיאל כשר, הוא פסק דין קצר וחשוב על חיוב עורך דין בהוצאות אישיות. בניגוד למה שנרשם בגרסה הקודמת של המסמך, ההליך אותר ואומת במלואו. פסק הדין נכתב מפי השופט סולברג, והערעור התקבל.
אלטיט ייצג נאשם בהליך פלילי בבית משפט השלום בנתניה. במהלך דיון התפתח עימות חריף בינו לבין המותב סביב מועד הסיכומים ובקשות לדחייה. בית המשפט הודיע במהלך הדיון כי הוא שוקל להטיל עליו הוצאות אישיות, ובהמשך אכן חייב אותו ב-2,500 ש"ח. הערעור למחוזי נדחה, אך בית המשפט העליון ביטל את החיוב.
הסיבה לא הייתה שלבית המשפט אין סמכות להטיל הוצאות אישיות על עורך דין. הסמכות קיימת, אך השימוש בה צריך להיות חריג וזהיר. העליון חזר על ההלכה שנקבעה בין היתר בעניין חנא ובעניין קילקר: עורך הדין אינו צד רגיל להליך, ובדרך כלל הוא פועל להגנת לקוחו. לכן חיוב אישי שלו מחייב זהירות מיוחדת.
באלטיט חידד בית המשפט שתי דרישות מצטברות. ראשית, צריך להתרות בעורך הדין מראש שבית המשפט שוקל חיוב אישי. שנית, וחשוב לא פחות, צריך לתת לו הזדמנות אמיתית לטעון נגד החיוב ולשמוע את טענותיו "בלב פתוח ובנפש חפצה". בית משפט השלום עמד בדרישה הראשונה, אך לא בשנייה.
השופט סולברג הדגיש כי זכות הטיעון אינה עניין טכני. היא זכות מהותית שנגזרת מכללי הצדק הטבעי. לכן, ככלל, כאשר הוצאות אישיות הוטלו בלי שניתנה זכות טיעון מספקת, דינן להתבטל. האפשרות לתקן את הפגם בערכאת הערעור קיימת רק בפתח צר מאוד, במקרים חריגים וחמורים במיוחד.
זו הלכה חשובה במיוחד לעבודה באולם. אמירה של שופט תוך כדי ויכוח כי הוא "ישקול הוצאות אישיות" אינה שקולה לשימוע. ברגע שהדיון עובר ממעשיו של הלקוח לאחריות האישית של עורך הדין, נוצר עניין נפרד שבו עורך הדין עצמו עלול להיפגע. מאותו שלב הוא זכאי לדעת מה מיוחס לו ולהשיב באופן מסודר.
המשמעות אינה שעורך דין מקבל חסינות. להפך. אלטיט נשען במפורש על פסק הדין בעניין קילקר משנת 2023, שבו העליון הותיר על כנו חיוב אישי לאחר שניתנה לעורך הדין אפשרות לטעון בפני ערכאת הערעור, וזאת בשל חומרת ההתנהלות החריגה שם. שני פסקי הדין יחד משרטטים קו ברור: במקרים חריגים אפשר לחייב אישית, אבל חייבים קודם לקיים הליך הוגן.
הנקודה מקבלת משנה חשיבות בהליך פלילי. בית המשפט עצמו ציין את החשש מאפקט מצנן על סנגורים שנדרשים לעמוד בתקיפות על חירותם, חפותם ושמם של נאשמים. לכן דווקא במקום שבו המחלוקת באולם חריפה, חשוב לשמור על ההפרדה בין ניהול הדיון לבין הטלת אחריות אישית על עורך הדין.
הלכת אלטיט אינה מחלישה את סמכות בית המשפט. להפך, סנקציה שמוטלת לאחר התראה ברורה ושימוע אמיתי היא סנקציה מבוססת ולגיטימית יותר. זכות הטיעון אינה מכשול בפני משמעת דיונית; היא תנאי לכך שהפעלת הסמכות תהיה הוגנת.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.