בתיקים מסחריים מורכבים, בית המשפט ממנה לא פעם מומחה מטעמו: רואה חשבון, שמאי, מהנדס או מומחה טכנולוגי. תפקידו לבדוק חשבונות, לנתח נתונים ולשחזר פעילות עסקית, ולתת לבית המשפט חוות דעת מקצועית ונייטרלית. בפועל, בתיקים רבים המחלוקת מוכרעת במידה רבה לפי חוות הדעת שלו. בפסק דין מיום 31.5.2026 קבע בית המשפט העליון גבול ברור: המומחה עוזר לשופט, אבל בלי הסכמת הצדדים אי אפשר לתת לו סמכות להכריע סופית, כאילו היה בורר.
פסק הדין ניתן ברע"א 23300-01-26 פלד נ' זנט ישומים מבוזרים בע"מ (31.5.2026), שנדון יחד עם רע"א 26495-01-26, בהרכב השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ. ברקע עמד סכסוך בין שותפים במיזם לשיווק ולמכירה של מטבעות וירטואליים, שנדון במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי חילק את הדיון לשני שלבים. בשלב הראשון קבע שהנתבעים הפרו את חובות האמונים שלהם כלפי החברה. לשלב השני, שבו היה צריך לברר את הפעילות ואת הרווחים של מיזם חדש, מינה מומחה.
הבעיה לא הייתה עצם המינוי, אלא האופן שבו הוגדר התפקיד. נקבע שההכרעה של המומחה תהיה סופית ומחייבת, כמו פסק של בורר, ושאפשר יהיה לתקוף אותה רק מהסיבות המצומצמות שקבועות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בנוסף, נשללה מהצדדים האפשרות לשלוח למומחה שאלות הבהרה או לחקור אותו על חוות הדעת.
בית המשפט העליון התערב, אף שבדרך כלל הוא נמנע מלהתערב בהחלטות על מינוי מומחים ועושה זאת רק במקרים חריגים. השופט מינץ הסביר את ההבדל בין שני התפקידים. תקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מסמיכה את בית המשפט למנות מומחה "אשר ייתן חוות דעת בעניין שבמומחיותו". חוות הדעת נועדה לעזור לבית המשפט, והיא לא פוטרת אותו מהחובה להכריע בעצמו. בורר, לעומת זאת, מקבל את הסמכות שלו מהצדדים עצמם. כלשון בית המשפט, מוסד הבוררות "מושתת כולו על יסוד ההסכמה". החלטה של שופט לא יכולה ליצור את ההסכמה הזו במקום הצדדים.
ההבחנה ברורה עוד יותר כשבוחנים את הדרך שהחוק עצמו קבע. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מאפשר לבית המשפט להעביר תיק, כולו או חלקו, לבוררות, אבל רק בהסכמת הצדדים. כלומר, יש דרך להוציא את ההכרעה מבית המשפט, והיא עוברת דרך ההסכמה של הצדדים. מינוי מומחה שקביעותיו סופיות, בלי הסכמה כזו, הוא בפועל בוררות שנכפתה על הצדדים.
בית המשפט התייחס גם לזכות של הצדדים להתמודד עם חוות הדעת. תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבקש מבית המשפט רשות לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולחקור אותו בדיון. לא כל בקשה כזו תתקבל, אבל שלילה מראש וגורפת של האפשרות פוגעת בהליך ובזכות של כל צד להשמיע את טענותיו. לכן בוטלה ההוראה על המינוי, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בעצמו בשאלות שבמחלוקת. לעומת זאת, הבקשה לערער על הקביעה שהנתבעים הפרו את חובותיהם נדחתה. כשהדיון מחולק לשלבים, הקביעה בשלב הראשון היא החלטת ביניים, ואפשר לערער עליה רק יחד עם הערעור על פסק הדין הסופי.
פסק הדין אינו מגביל את השימוש במומחים. בית המשפט הבהיר שאין מניעה למנות מומחה, ואפילו מומחה נוסף, כל עוד ההכרעה נשארת בידי השופט. ההבחנה חשובה במיוחד בתיקים שבהם השאלה המקצועית והשאלה המשפטית שלובות זו בזו, כמו חישוב רווחים ממיזם מתחרה או הערכת שווי של עסק. ככל שהבדיקה מסובכת יותר, כך גדל הפיתוי להעביר למומחה גם את המסקנה. אבל ברגע שנקבע מראש שהקביעות שלו יחייבו את הצדדים ואת בית המשפט, הוא כבר אינו מומחה אלא מי שמכריע בסכסוך.
מבחינה מעשית, ההחלטה שבה בית המשפט ממנה את המומחה היא מסמך מהותי, ולא עניין טכני. כדאי לבדוק אילו שאלות מועברות למומחה, והאם הן שאלות מקצועיות או שאלות משפטיות שבית המשפט צריך להכריע בהן. צריך לבדוק גם מה יהיה מעמד חוות הדעת, והאם נשמרת האפשרות לשלוח שאלות הבהרה ולחקור את המומחה.
פסק הדין עוסק במינוי שנעשה בלי הסכמת הצדדים. לפעמים הצדדים עצמם מתבקשים להסכים להסדר דומה, בדרך כלל מתוך רצון מובן לקצר הליך שנמשך שנים. במקרה כזה כדאי לשקול את ההסכמה בזהירות. היא עלולה להתברר בדיעבד כוויתור על הזכות לערער ועל היכולת להשפיע על התוצאה, כי על פסק בוררות אפשר להשיג רק במקרים מצומצמים.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.