מי שעוסק בליטיגציה מכיר תביעות שבהן פסק הדין הוא כמעט עניין משני. עצם ניהול ההליך מטיל על הנתבע שנים של שכר טרחה, דיונים והכנת מסמכים, והסכום הגבוה שבכתב התביעה מרחף מעליו לאורך כל הדרך. בפסק הדין ברע״א 1954/24 נתנאל וקנין נ׳ קיבוץ ניר דוד – אגודה שיתופית, שניתן ביום 7 בינואר 2025, נתן בית המשפט העליון לתופעה הזאת מסגרת משפטית ברורה יותר, וחיבר אותה לאיסור על [שימוש לרעה בהליכי משפט](/post/הלכת-מרעי-מחדל-דיוני-ושימוש-לרעה). חשיבותו של פסק הדין חורגת בהרבה מדיני לשון הרע.
הרקע הוא המאבק הציבורי על הגישה לנחל האסי. וקנין ניהל קבוצת פייסבוק גדולה שעסקה במאבק, וקיבוץ ניר דוד תבע אותו בלשון הרע ודרש 2.5 מיליון ש״ח בגין 77 פרסומים. רוב הפרסומים לא נכתבו בידי וקנין עצמו, אלא בידי חברים אחרים בקבוצה. עוד לפני שהגיש כתב הגנה ביקש וקנין לסלק את התביעה על הסף, בטענה שמדובר בתביעת השתקה. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי דחו את הבקשה, וגם העליון לא הורה על סילוק התביעה. עם זאת, העליון השתמש במקרה כדי לקבוע אמות מידה לזיהוי תביעות מהסוג הזה.
המונח SLAPP היה מוכר בישראל גם קודם לכן. מה שהשתנה בעקבות עניין וקנין הוא שבמקום תיאור כללי של התופעה יש היום סימנים שאפשר לבחון בפועל. השופט נעם סולברג מנה שישה סימנים כאלה: פערי כוחות בין בעלי הדין, עילת תביעה חסרת יסוד או גבולית, דרישת פיצוי מופרזת שאין לה הסבר, בחירה בעייתית של הנתבעים, תביעה על אמירות שנאמרו במסגרת ויכוח ציבורי, והתנהלות כוללת של התובע שמעידה על ניסיון להשתיק. ממלא מקום הנשיא יצחק עמית הסכים לרשימה, והוסיף שאין מדובר ברשימה סגורה. אין כאן נוסחה מתמטית. בית המשפט בוחן את התמונה כולה ושואל מה התביעה נועדה להשיג בפועל.
עבור ליטיגטורים יש בכך שינוי של ממש. בדרך כלל אנחנו מפרידים בין השאלה אם יש לתובע עילה לבין הדרך שבה הוא מנהל את התביעה, ופסק הדין מחבר בין השתיים. סכום התביעה, למשל, כבר איננו רק מספר בסוף כתב התביעה. כשהסכום גבוה מאוד ואין דרך סבירה להסביר איך חושב, הוא עשוי ללמד משהו על מטרת ההליך. כך גם כשנתבע אחד נדרש לשאת באחריות לעשרות פרסומים שכתבו אחרים, או כשהתביעה בנויה כך שההתגוננות מפניה תהיה יקרה במיוחד, בלי שהדבר נחוץ לבירור המחלוקת.
בית המשפט ניסה להתמודד גם עם הבעיה המעשית הקשה ביותר בתביעות השתקה, והיא הזמן. אם הנתבע צריך לנהל משפט במשך שנים עד שיתברר שהתביעה נגדו נועדה להרתיע אותו, הנזק כבר נגרם. לכן נקבע שבמקרים מובהקים אפשר לסלק תביעה כזו כבר בשלב מוקדם, מכוח הכללים בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט. מנגד, העליון לא פתח מסלול מקוצר לכל מי שטוען ל־SLAPP. כשהעובדות שנויות במחלוקת, או כשיש לתובע עילה רצינית שצריך לברר, התיק ימשיך להתנהל, והטענה תיבחן כשהתמונה תהיה שלמה יותר.
החלק הבולט ביותר בפסק הדין עוסק ב[הוצאות](/post/הוצאות-ריאליות-במשפט-אזרחי). השופטים סולברג ושטיין סברו שכאשר מתברר שתביעה היא תביעת השתקה, ההוצאות שיוטלו על התובע צריכות להיות גבוהות במיוחד ולעמוד, ככלל, ביחס הדוק לסכום שנתבע, ולעיתים אף להגיע אליו. ההיגיון מובן: מי שמשתמש בסכום מנופח כדי להפחיד את הצד השני צריך לדעת שהסכום הזה עלול לחזור אליו. ממלא מקום הנשיא עמית הסתייג מהקישור הישיר הזה, וחשש, ובצדק, שסנקציה כזו תרתיע גם תובעים שתביעתם לגיטימית. המחלוקת בין השופטים היא אולי החלק המעניין ביותר בפסק הדין, משום שהיא נוגעת בקושי האמיתי: איך מרתיעים מפני תביעות השתקה בלי לפגוע בתביעות מוצדקות.
גם בספרות המשפטית התמקדה הביקורת בנקודה הזאת. ד״ר אלעד פלד, במאמר שפרסם בפורום עיוני משפט, הזהיר שמודל הוצאות כזה עלול להרתיע יותר מדי, ולהשתיק דווקא את מי שמבקש לתבוע. יש טעם בדבריו. בתביעות לשון הרע קשה לכמת את הנזק מראש, ולא כל תובע שנקב בסכום גבוה עשה זאת כדי להשתיק. לפעמים מדובר פשוט בהערכה משפטית שגויה או אופטימית מדי. לכן נכון שסכום התביעה ישמש ראיה אחת מתוך התמונה הכוללת, ולא מבחן שמכריע לבדו.
בתי המשפט כבר החלו ליישם את המבחנים. במאי 2025 סילק בית משפט השלום בתל אביב על הסף תביעת לשון הרע (ת״א 74309-11-24 מזמור הפקות בע״מ נ׳ נשר), תוך הסתמכות מפורשת על עניין וקנין. אחד הנימוקים המרכזיים היה אופן חישוב סכום התביעה: מכתב אחד שנשלח לעשרה נמענים נספר כעשרה פרסומים נפרדים. המקרה מראה כיצד הדרך שבה תביעה נבנית, ובמיוחד הדרך שבה מחושב הסכום, יכולה ללמד על תום הלב של מי שהגיש אותה.
מי ששוקל להגיש תביעה בזירה ציבורית צריך להיערך לכך מראש. כבר בתחילת הדרך עליו להיות מסוגל להסביר מדוע נבחרו דווקא הנתבעים האלה, מדוע כל אחד מהפרסומים מקים עילה, כיצד חושב הסכום ואיזה נזק הוא אמור לפצות. תביעה שמצרפת אמירות חלשות לאמירות חמורות, שדורשת סכום מופרז או שמנסה להטיל על מנהל קבוצה אחריות לכל מה שנכתב בה, עלולה להיחלש כולה בגלל החלקים החלשים שבה. ניסיון לכסות כמה שיותר חזיתות עלול להתברר כטעות אסטרטגית.
גם נתבעים צריכים לנהוג בזהירות. הטענה שמדובר בתביעת השתקה אינה פוטרת מהצורך להתגונן לגופו של עניין. כדי שהיא תשכנע, צריך לבסס אותה כמו כל טענה משפטית אחרת: להראות את פערי הכוחות, להסביר מדוע העילות חלשות, להצביע על הפער בין הנזק הנטען לסכום שנתבע, ולהראות מה בהתנהלות התובע מלמד על מטרה זרה. אמירה כללית שהתביעה ״נועדה להשתיק״ לא תספיק. דווקא מפני שהעליון נתן למונח משקל של ממש, בתי המשפט צפויים לדרוש לו בסיס עובדתי.
האיזון שנקבע בעניין וקנין ראוי, ובלבד שייושם בזהירות. ההכרה בכך שההליך עצמו יכול לשמש כלי פגיעה היא צעד חשוב. מנגד, דיון מקדמי בטענת SLAPP עלול להפוך למשפט קטן בפני עצמו, עם תצהירים, ראיות ודיונים שמייקרים את ההליך עוד לפני שהתחיל. לכן נכון לשמור את הסילוק המוקדם למקרים שבהם התמונה ברורה יחסית, ובמקרי הביניים להסתפק בכלים מתונים יותר, כמו צמצום העילות, הוצאות ביניים, גילוי ממוקד וניהול הדוק של התיק. מכאן ואילך, תובע ישאל את עצמו גם כיצד תיראה התביעה בעיני בית משפט שבוחן את המבנה שלה ואת מטרתה, ונתבע יוכל להתגונן גם בטענה שההליך משמש כלי לחץ ולא זירה לבירור זכויות.
לפני הגשת תביעה רחבה שנוגעת לשיח ציבורי, וגם כשמקבלים תביעה שנראית חריגה בסכומה ובהיקפה, כדאי לבחון את מבנה ההליך כולו לאור המבחנים שנקבעו בעניין וקנין, ולא רק את עילת לשון הרע עצמה.
נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.
ניתן לפנות למשרדנו בכל שאלה בנושא ונשמח לסייע.
אפשר ליצור קשר בטלפון 03-6236130, בדוא״ל office@ailaw.co.il או באמצעות טופס יצירת הקשר המופיע באתר.