על דיני סיכול במשפט הישראלי - בעקבות מלחמת חרבות ברזל

בעשור האחרון, וביתר שאת לנוכח אירועים חריגים שפקדו את המדינה דוגמת מלחמת חרבות ברזל, עלתה עילת הסיכול לשיח המשפטי והציבורי. מציאות ביטחונית וכלכלית סוערת, מחסור בכוח אדם, עיכובים בשרשרת האספקה, חסימות והשבתות – כל אלה הביאו צדדים לחוזים, ובפרט קבלנים ויזמים, לטעון כי אין ביכולתם לקיים התחייבויות חוזיות, ולבסס טענתם על עילת הסיכול הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

נבהיר כי, סעיף 18 לחוק קובע כי אם הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וכי קיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה במהותו ממה שהוסכם – אין המפר אחראי לנזק שנגרם עקב ההפרה. לשונו של הסעיף מציבה שלושה תנאים מצטברים: אי־צפיות סבירה, חוסר יכולת למניעה, ובלתי אפשריות אובייקטיבית של הקיום. מדובר ברף גבוה מאוד, שבית המשפט מפרשו בצמצום רב, תוך שימת דגש על עקרון הוודאות החוזית ויציבות המסחר.

הפסיקה קבעה כבר לפני עשרות שנים כי עצם התרחשותו של אירוע קיצוני, לרבות מלחמה, איננה מצדיקה בהכרח את תחולת עילת הסיכול. בפסק הדין ע"א 715/78 כץ נ' נצחוני, פ"ד לג(3) 639 (1979), נקבע כי גם אם אירעו שינויים משמעותיים במצב הדברים, אין לומר בהכרח כי קיום החוזה הפך לבלתי אפשרי במובנו המשפטי. בית המשפט אימץ את מבחן הצפיות המוחלטת, שלפיו רק כאשר האירוע היה לחלוטין בלתי צפוי ואף בלתי ניתן למניעה, תקום עילת סיכול. בכך עוגן העיקרון כי דיני הסיכול נועדו להוות חריג צר לעקרון העל של קיום חוזים, ולא ככלי שגרתי להסרת אחריות.

חרף הרף המחמיר, הפסיקה הכירה במקרים חריגים שבהם מניעה שלטונית אובייקטיבית הביאה להפעלת העילה. בפסק הדין ע"א 6450/93 ענבר נ' דנגור (פסק דין מיום 26.2.1997, נבו), נדונה מניעה שנגרמה עקב צו שלטוני אשר הפך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי מבחינה מעשית. בית המשפט קבע כי במקרים בהם הרשות פועלת באופן הפוגע מהותית באפשרות לקיים את ההסכם, ייתכן שניתן יהיה להכיר בסיכול חלקי או מלא. עם זאת, גם שם הובהר כי מדובר בחריג שבחריגים, וכי דרוש יסוד של מניעה אובייקטיבית מוחלטת ולא רק קושי מוגבר או נזק כלכלי . בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון שב והגמיש בית המשפט העליון את המבחן על פיו יוכרע האם התקיימה עילת הסיכול אם לאו – ונקבע כי כל מקרה ייבחן לגופו ועל פי נסיבותיו.

בת"ק 38042-05-24, אבי יגאל ואחרים נ' אייר קנדה (2024)  בית המשפט בחן האם ביטול טיסות בעקבות מלחמת חרבות ברזל מהווה כוח עליון המזכה את ספק השירות [חברת התעופה] בפטור מפיצוי. בסיכומו של יום, נקבע כי בשלבים הקיצוניים של המלחמה (שבועות ראשונים, מתקפה איראנית, או ירי מאסיבי), נחשב מצב המלחמה כ-"כוח עליון" המאפשר פטור זמני מאכיפת החוזה או מתשלום פיצויים. ואולם, נקבע לגבי התקופה שלאחר חלוף החלק המאסיבי והמיידי של מצב המלחמה – כי זה לא ייחשב ככוח עליון המזכה בפיצויים וכיו'.

עם זאת, בישראל ממשיך בית המשפט העליון לדבוק בהבחנה בין קושי לבין מניעה מוחלטת לקיים הסכמים, ופוסל טענות סיכול הנובעות מירידת כדאיות כלכלית או קושי זמני. הפסיקה רואה בכך חלק מהאיזון הנדרש בין יציבות לבין עקרונות תום הלב. דרישת תום הלב משמשת רכיב מהותי בבחינת טענת סיכול: על הטוען לה להראות כי פעל לצמצום הנזק, ניסה לקיים את ההתחייבות בדרכים חלופיות, הודיע לצד שכנגד על הקושי במועד סביר, ולא פעל בחוסר ניקיון כפיים כדי להשתחרר מחוזה שאינו נוח עוד. בתי המשפט ראו בחוסר תום לב סיבה מספקת לדחיית הטענה בדבר התקיימות עילת הסיכול אף אם שאר תנאי העילה התקיימו.

בהקשר זה, ראוי להזכיר גם את סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א–1971, המעניק פטור זמני או מלא לשוכר כאשר השימוש במושכר נמנע עקב צו שלטוני או אירוע חיצוני שאינו בשליטתו. אף שהוראה זו נראית מרחיבה יותר, הפסיקה פירשה גם אותה בצמצום, וקבעה כי רק מניעה שלטונית מוחלטת – למשל איסור שימוש במושכר בצו ממשלתי – עשויה להקים פטור. גם כאן בולטת הדרישה לתום לב ולראיות חד-משמעיות למניעה אמיתית בקיום החוזה.

המשמעות המעשית לצדדים לחוזה היא חד-משמעית: אין להסתמך על עילת הסיכול כפתרון אפשרי קל או מיידי לביטול הסכמים בעת שינוי נסיבות. לשם הפעלת עילת הסיכול יש לעגן ומראש בהסכמים תוך ייעוץ מקצועי מתאים מנגנוני כוח עליון מפורשים, הכוללים התייחסות למלחמות, צווים שלטוניים, שביתות או מגיפות, לקבוע מראש מנגנוני הארכת מועדים והודעה, ולפעול בשקיפות ובתום לב. התנהלות זהירה ומתועדת – מכתבים, הודעות לצד השני, חוות דעת מקצועיות ואישורים ממשלתיים – עשויה להגן על הצדדים ולהפחית חשיפה להפרה. כל פעולה חד־צדדית או בלתי "מתועדת" בין הצדדים עלולה להוביל לדחיית טענת הסיכול ולחיוב בפיצוי נרחב.

נסכם: עילת הסיכול בדיני החוזים בישראל נותרה חריג מצומצם ונדיר. היא תתקבל רק בהתקיים שלושת התנאים במצטבר: אי־צפיות אובייקטיבית של הנסיבות, מניעה מוחלטת לקיום החוזה, ושינוי יסודי במהות ההתחייבות עד כדי הפיכתה לבלתי אפשרית. גם בעידן של מלחמות, מגפות ומשברים כלכליים, הגישה השיפוטית נותרה זהירה ושמרנית. יחד עם זאת, נראה כי מגמת הפסיקה היא להרחיב את ההלכה, כך שתאפשר צדק חוזי וחלוקת נזקים מאוזנת. לכן, עד שתיעשה רפורמה חקיקתית או פסיקתית משמעותית, נדרשים הצדדים לחוזה לפעול בזהירות, בתיעוד ובשקיפות, ולהבין כי עילת הסיכול נותרת בבחינת "שער צר", המשמש חריג נדיר לעקרון הקיום החוזי.

כמובן שמדובר בהוראות מורכבות הדורשות ניתוח משפטי מעמיק, ועל כן מומלץ להיעזר באנשי מקצוע העוסקים בתחום לשם גיבוש המענה המיטבי לכל מקרה ומקרה.

נדגיש כי כל המידע המובא לעיונכם במאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד והוא אינו נועד בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לגבי מקרים ספציפיים. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. המידע האמור במאמר זה נכון למועד כתיבתו בלבד ועל בסיס המצב החוקי הידוע והקיים במועד זה.

ניתן לפנות אלינו בכל שאלה בנושא ונשמח לעזור לכם.

אפשר ליצור קשר דרך האייקון של הטלפון (אם אתם גולשים דרך טלפון נייד), בטל': 03-6236130, באימייל, באמצעות טופס יצירת קשר שמופיע בתחתית העמוד מצד שמאל או בכל דרך שתרצו.